להשתתפות בליגה האירופית יש מבחינת מכבי ת"א לא מעט חסרונות - ריבוי נסיעות, עומס משחקים, הצורך ברוטציה בסגל* שמוציאה מהקצב ועוד - אבל יש לה גם יתרון מקצועי בולט, לצד התגמולים הכספיים שנכנסים לקופת הקבוצה ומגדילים את אפשרויות הרכש. מכבי ת"א נכנסה לסדרת משחקים בקצב אחר, אירופי, משהו שהיא לא רגילה אליו בליגה המקומית. לשחק שבוע אחרי שבוע, או פעם בשבועיים, נגד יריבות שהן לא רק בסדר גודל אחר אלא גם עם אופי שונה, יכניס בסופו של דבר גם את האלופה הישראלית לסטנדרט הזה. ואז כשהיא תגיע לליגת העל, זה ייראה לה הרבה יותר פשוט. משהו כמו קשה באימונים וקל בקרב.
האופי של המשחקים באירופה - לא אלה במוקדמות שהיו נגד יריבות נחותות יחסית אלא בליגה עצמה - אחר לגמרי. וזה לא רק העוצמה והקשיחות, אלא בעיקר המהירות. ולא רק המהירות ברגליים, אלא בעיקר בראש. ראינו את זה גם בשני המשחקים הראשונים של הנבחרת בליגת האומות נגד בלגיה ואיטליה. יש בישראל לא מעט שחקנים קלי רגליים שמסוגלים להגיע במהירות לאזור הרחבה של היריבה, אפילו עם הכדור, אבל אז צריך להפעיל גם את תאי המהירות במוח. מה עושים עכשיו, למי מוסרים, בועטים לשער או ממשיכים לכדרר, או שאולי מאיטים ומחכים להצטרפות של החברים. ובזה אנחנו לא כל כך מצטיינים. ועוד לא דיברנו על משחק ההגנה, שם צריך לשמור על ריכוז בכל דקה ובכל שנייה של המשחק, אחרת נענשים בגדול.
מכבי ת"א למדה את זה על בשרה ביום חמישי בבראגה. הייתה לה חצי שעה מצוינת והיא אפילו עלתה ליתרון בזכות מהלך מבריק של אלעד מדמון, שהוביל לפנדל על דור פרץ ולביצוע המדויק של אושר דוידה. אלא שהמחצית השנייה דמתה למשחקים רבים של מכבי ת"א בליגה הישראלית. אם זו הייתה הפועל חדרה, היינו אומרים שהיא החנתה אוטובוס ברחבה. גם ז'רקו לאזטיץ', בלי להיות חבר אגד, הוריד את הקבוצה שלו להגנה - ובצדק - וניסה לעקוץ במתפרצות (זה גם כמעט הצליח לו עם שני כדורים למשקוף).
אז בינתיים מכבי ת"א באירופה היא אנדרדוג, כזאת שמנסה להפתיע יריבות עדיפות, אבל עם הזמן, ואחרי עוד ועוד משחקים בקצב וברמה אירופית גבוהה היא תלמד ותשדרג את עצמה. וכשזה יקרה, יהיה לה הרבה יותר קל בליגה המקומית. אם העומס והנסיעות לא ישחקו אותה לפני כן.
* ואף מילה על ערן זהבי.
