ערן זהבי לא יכול לשחק במכבי ת"א, לפחות זה מה שז'רקו לאזטיץ' חושב אם בכל משחקיה החשובים העונה העדיף על פניו את דור תורג'מן (הפועל באר-שבע, המשחק הראשון מול באצ'קה טופולה, בראגה). על משחקי המעגל השני שבהם העניק לו את ההזדמנות הוא לבטח מתחרט. זהבי פתח בהרכב מול מכבי פ"ת והפועל ירושלים, מהקבוצות החלשות בליגה, וזה נראה לא טוב. אתמול, מול עירוני טבריה, זה נראה עוד פחות טוב מלא טוב.
כשהוא לא משחק, זה מוזר. כשהוא משחק, זה עוד יותר מוזר. לזהבי זה בטוח לא נעים, להפוך כך בן רגע מזה שאין לו מחליף לזה שאפילו לא מחליף, אבל כרגע הסיבה היחידה שהוא משחק זה שלא נעים ממנו. מקצועית, הוא לא ראוי לזה. חברתית, אנושית, היסטורית – בהחלט מגיעות לו הדקות. עם הזמן יקרה אחד מהשניים – זהבי יתאושש וירוויח את הדקות בזכות, או שלאזטיץ' יפסיק לדפוק חשבון לערך בוויקיפדיה.
לא צריך למהר ולחרוץ שזה סוף הסיפור. בסך הכל, ואחרי הכל, מדובר בשלושה משחקי ליגה בהם פתח בהרכב ולא כבש. בעונה שעברה היו רצפים של שישה וחמישה משחקים כאלה וזהבי סיים כמלך השערים בצוותא. זה לא תקדים שזהבי לא פוגע, אבל זה כן חדש שהוא פגיע. בדקה ה-71, בזמן שמחוץ לקווים כבר המתין אלעד מדמון בנקודת החילופים, יצא הכדור לחוץ בצדו השני של המגרש. זהבי הפנה את המבט לאחור, כמו אדם שמרגיש שמישהו רודף אחריו ועוד רגע ישיג אותו. הוא צדק. כעבור שתי דקות הוחלף. הוא מעולם לא הביט לאחור, לא הייתה סיבה. זו הנקודה הנמוכה ביותר שבה נמצא זהבי, אולי, מאז חזר מפאלרמו לישראל לפני 11 שנים וחצי. מפה יש הרבה לאן לעלות, ומעט לאן לרדת. אנחנו לקראת הריקוד האחרון, או הישיבה האחרונה.
