הצעירה הזו מחזיקה תמונה של החטוף טל שהם. שנה שלמה היא נלחמת עליו, כדי שיחזור. עליו ועל עוד חטופים שמספרם הולך ומצטמצם, יורד ומתכרסם. את המלחמה הזו היא מנהלת אחרי שאיבדה ב-7 באוקטובר דודה ושני דודים. לילך, אביתר ואבשלום. עוד שמונה מבני משפחתה נחטפו. שושן, עדי, נווה, יהל, שרון, נעם, יהודית ונטלי. משא כבד שלא עוצר אותה. גם לא הטיפות שמקיפות בתמונה את פניה. אלה לא טיפות גשם, צחות, מרעננות. זה נוזל שהותז ממכתזית.
הצעירה הזו לא באה טוב לשוטרים. היא לא התפרעה, לא הדליקה מדורה, לא התגרתה, אפילו לא השמיעה קריאות מחאה. רק עמדה, פניה מושפלות, נחושות בשתיקתן. אבל המכתזית ריססה אותה ואת חברותיה. אולי המתיז אמר לעצמו, אלה שמאלניות, נשמח את הקודקודים. אולי הירהר, משעמם, נארגן קצת אקשן. ואולי חשב, זה מצטלם יפה, יעזור לפריים להתפרסם בסוכנות בינלאומית. הלוואי שהיה חושב רק ככה. בכל מקרה, רויטרס לקחו.
1 צפייה בגלריה
(משפחות החטופים, ועוד המוני אזרחים, בצעדה מת"א לירושלים בקריאה להחזירם | צילום: אלכס קולומויסקי)
לפני שבועיים הצעירה הזו הייתה בעצרת המונית בבגין. כרגיל, רק עמדה שם. פתאום הגיח מאחוריה שוטר ודחף אותה בברוטליות, בדרכו עם עמיתיו אל מדורה שהדליקו מפגינים. למה דחף? סתם כי בא לו. בצילומי הטלוויזיה אפשר לראות רק את השלט שהצעירה החזיקה, עם תמונתו של טל, נרמס בין שחורי המדים. היא עצמה שכבה על הכביש, המומה וכואבת. חבר שהיה שם צעק על השוטר הדוחף: "למה אתה מתנהג ככה לקרובה של חטוף?" בהסתערות הבאה של אבירי החוק הוא חטף מאותו שוטר מרפק לאף.
הצעירה חזרה הביתה נסערת, אבל מה היא תעשה? תלך למח"ש על דחיפה + מרפק לאף? תשלח מכתב תלונה למפכ"ל / לשר הממונה? הצחקתם את דני ואיתמר.
הצעירה הזו משלמת עוד מחירים על המאבק הכי צודק שמתנהל כאן בשנה האחרונה. מעטים יכולים להבין מה עובר עליה כבת משפחה שכולה וחטופה. כמה דמעות, כמה ימים קודרים, כמה שיחות מתסכלות, מייאשות, עם סקרנים ששואלים מה שלא צריך, ולא שואלים מה שצריך. עם כל אלה שלא באירוע והמשיכו הלאה.
הצעירה הזו היא רק דוגמה להרבה ישראלים שלא ממשיכים הלאה. שיוצאים לצעדות, כמו פה בתמונה הגדולה, שבה עלו עשרות אלפים לירושלים, זועקים לעסקה שתחזיר את החיים והמתים, ותציל את הערכים הבסיסיים שעליהם אמורה להתקיים מדינה. הנחיל הצפוף הזה הורכב מפסיפס הולכי רגל נושאי דגלי כחול-לבן שחלוקים ביניהם במגוון נושאים, אבל מלוכדים סביב מסר אחד שמתומצת בלוגו צהוב. את כולם - עכשיו. החולצות המיוזעות והרגליים הכואבות בסוף המסלול, בערב הקריר בכיכר פריז, לא סדקו את אמונתם.
אותם אנשים עדיין מתאספים בצמתים ברחבי הארץ, מגיעים לעצרות, תולים שלטים על גשרים ומפגינים מול בתי שרים. חלקם סופגים מטחי ביצים. אחרים מתקבלים בקללות ובאיומים. ויש כאלה שנזרקים ללילה באבו כביר, לקראת בקשת הארכת מעצר מופרכת.
אבל הם לא יישברו במאבק הכי צודק שמתנהל כאן. וגם הצעירה הזו לא.
אני יודע. היא בתי.
