אֲנִי מְפָרֵק מוֹקְשֵׁי מִלָּה
וּמְגַלְגֵּל שׁוּרוֹת כְּשַׁרְשְׁרָאוֹת טַנְק
עַל חוֹל הַדַּף
כְּדֵי לְהַזְכִּיר לַלּוֹחֶמֶת דּוֹרִיָּאן
אֵיךְ פַּעַם בִּקְרָבוֹת הַפֶּה
צְבָא שִׁנֵּי חָלָב
לָעַס חַיָּלֵי שׁוֹקוֹלָד,
אֵיךְ הִתִּיזָה מַיִם מֵאֶקְדַּח צַעֲצוּעַ
וְאֵיךְ חַיָּלֵי עוֹפֶרֶת יָרְדוּ לִרְקֹד בָּאַרְמוֹן
שֶׁבֻּבּוֹת בַּרְבִּי בָּנוּ
לָהּ בַּדִּמְיוֹן.
עַכְשָׁו רְצוּעַת קַסְדָּה מְהֻדֶּקֶת
מִתַּחַת סַנְטֵרָהּ,
רִיסֶיהָ זְקוּפִים כְּתוֹתְחֵי צַלָּפִים
וּלְקוֹל הַיְּרִיָּה
צִפּוֹר אֵשׁ עָפָה מֵרֹאשָׁהּ.
טַנְקִים, הִיא יוֹדַעַת, הֵם לֹא יוֹתֵר
מִתַּסְבִּיךְ גַּדְלוּת שֶׁל צַב שֶׁגִּדְּלָה
בְּקֻפְסַת נַעֲלַיִם שֶׁהֻנְחָה בְּפִנַּת אֶחָד
מֵחַדְרֵי יַלְדוּתָהּ.