דקה 92. ישראל ב-0:1 על צרפת. הכובש לא ברור. הרי אין לנו חלוצים בנמצא. רק ידוע שבטלוויזיה הצרפתית הגדירו משום מה את הגול כעקיצה. חוצפנים. עכשיו בכל אופן צריך לתת את השני. לא כי זה חשוב לנו להעפלה או משהו. אלא כי סתם, ככה אנחנו, אתם כמובן מכירים את זה, אחד לא מספיק לנו. בטח לא נגד צרפת. וגם לא נעים מהאוהדים שרוצים תמיד עוד ועוד.
הבעיה שנותרו שתי דקות. למי נזרוק כדור למעלה, מתוך ידיעה שממנו תבוא הישועה? או שיידע להוביל ולהכניס לאטרף את אלו שסביבו? מי טוב שיהיה אצלו כדור ברגל ברגע מכריע? על מי נשחק? שאלה מתקילה, ברור, כבר נחזור אליה, אבל קודם תמונת מצב.
רן בן-שמעון בונה בימים אלו נבחרת. בנייה היא לא בהכרח דבר יפה לעין. יש פיגומים. עפים שבבים. לא תמיד יש לזה צורה. לחוסר מזלו, או אולי דווקא לאמ-אמא של מזלו, הבנייה היא נגד איטליה, בלגיה, מחר צרפת. נבחרות שאין ציפייה אמיתית להוציא מהן משהו. אולי כרטיס צהוב. ככה שאת הדין וחשבון על הבנייה בן-שמעון כבר יספק בטורניר הבא. הבנייה הנוכחית היא מה שנקרא און דה האוס. זה לא אומר שלא צריך לראות כיוון. או התחלה של משהו.
ואם יש משהו שהוא הבולט ביותר בסגל המתהווה של בן-שמעון הוא שאין מנהיג בבית. כמו שערן זהבי היה בשנים האחרונות, לטוב ולרע. אין בעל בית שימשוך את הרכבת. שברגע משבר, או סתם ברגע של פיק ברכיים, העיניים עליו. והכדור אצלו ברגל.
מי, מנור סלומון? כוכב, אין מה להגיד, אבל הוא יותר לא נמצא מאשר נמצא - ובכל מקרה הוא ילד טוב מדי. צנוע מדי. לא לוקח את המושכות מדי. אוסקר גלוך? בפוטנציה הסטאר שלנו, אבל עוד בשלבי התהוות עם עליות, מורדות ולא מעט טעויות. עדיין נע ונד בין הדשא לספסל, ובעיקר זקוק לזמן הבשלה. דור תורג'מן? ענאן חלאילי? עומרי גאנדלמן? כולם מוכשרים. לכולם עתיד מובטח בנבחרת ובכלל. אבל מנהיגות זה קצת יותר. חובת ההוכחה עליהם.
בקיצור, דרוש מישהו שייקח את נבחרת ישראל על הכתפיים. יהיה נחמד אם זה יקרה עוד בטורניר הנוכחי. בכל זאת, רוצים להתקדם עם הבנייה. ולתת את השני נגד צרפת. נשארו שתי דקות.
