מאז המפגש הנורא בשנה שעברה, שבו חברו יחד 7 באוקטובר ושמחת תורה, התפצלו הדרכים. 7 באוקטובר הפך ליום אבל לזכרם של הנרצחים ויום זיכרון לזכרה של הגבורה, הרעות, מלחמת האחים שקדמה לו, ולזכרה של הקונספציה שמנעה מרבים וטובים להסתכל למציאות בעיניים ולהעדיף דמיונות שווא על פני עובדות. יש הרבה דברים שצריך לזכור ולא לשכוח ביום הזה. הלוואי שכל מי שיתכנן מכאן והלאה את ימי הזיכרון לא יהיה עסוק רק באיזה מסגרת זה נעשה אלא גם בתוכן ובמהות, ושישכילו לשלב בהם את כל מה שחשוב שנזכור גם בעוד עשרות שנים, כשהנכדים של ילידי תשפ"ד יתגייסו לצבא.
את יום הזיכרון הזה עוד ייקח זמן לעצב כי ישנם דברים שנוכל להקדיש להם מחשבה רק אחרי שהמלחמה תסתיים. המשמעות הלאומית העמוקה של שמחת תורה, לעומת זאת, כבר מגובשת. אלפי השנים מאז שקיבלנו את התורה וכל התלאות שעברנו בדרך הארוכה מאז שיצאנו ממצרים לימדו אותנו שישנם מועדים שהם יסודות עומק מהותיים. הם לא רק תאריך על ציר הזמן, הם הציר עצמו. אחד מהמועדים האלו הוא שמחת תורה.
אל מול העצב שהולך ללוות את חיינו מכאן והלאה בכל שנה ב-7 באוקטובר, קיימת השמחה של שמחת תורה והיא תישאר איתנו לנצח. כי השמחה הזו היא לא ההפך מעצב, היא משהו אחר לחלוטין. שמחת תורה זו שמחה על מי שאנחנו, על ההבנה שאנחנו חלק מעם שיש לו ייעוד ויש לו בית והוא חזר אליו אחרי אלפיים שנות גלות. הוא חי למרות שניסו לחסל אותו יותר מפעם אחת ומגשים את ייעודו.
את שמחת תורה השנה אסור לנו לבטל, או לצמצם. צריך לקיים אותה בעוצמה גדולה. אם לא נעשה את זה, נאבד את עצמנו וזה בדיוק מה שהאויבים שלנו מנסים לעשות. בשמחת תורה לפני שנה הם חדרו לישראל, רמסו, הרסו, רצחו, אנסו, חטפו ובזזו לא רק כדי לפגוע בנו פיזית, את זה לכאורה היה אפשר לעשות בכל תאריך אחר. הם עשו את זה דווקא בשמחת תורה כי הם רצו לפגוע במשהו הרבה יותר עמוק. הם רצו שהיום הזה יישאר לעד כיום שבו לא נרצה לשמוח יותר במי שאנחנו.
שמחת תורה הוא יום היזכרות לאומי. כל מי שנרצח ביום הזה, נרצח בגלל דבר אחד – היותו יהודי. ברגעים רבים בהיסטוריה עמדו יהודים מול השבר הגדול הזה, ושאלו את עצמם איך ממשיכים מכאן. הם בחרו בחיים, אבל לא רק. הם לא ויתרו גם על מהות החיים - בזכותם אנחנו כאן היום. זו אחריות גדולה מאוד לזכור את העבר, אך לא פחות מכך עלינו להבטיח את העתיד.
בשמחת תורה השנה, כשנרקוד עם ספרי התורה, הקפה אחרי הקפה, כששירה גדולה תבקע מעומק הלב, זו לא תהיה שמחה של השכחה או הדחקה. זו תהיה שמחה של זיכרון חי ועוצמתי, כזו שנותנת כוח להמשיך הלאה, להילחם על החיים בארץ הזו מתוך ידיעה שלא ויתרנו על מי שאנחנו.
את שמחת תורה השנה אסור לנו לבטל, או לצמצם. צריך לקיים אותה בעוצמה גדולה. אם לא נעשה את זה, נאבד את עצמנו