הימים האלה הם ימים קשים לכלל החברה הישראלית, ובמיוחד למשפחת הציבור הדתי-לאומי שקובר מדי יום את מיטב בניו, חלקם בעלי משפחות גדולות. הקושי מתעצם והופך לכעס ותסכול כשרואים את ניסיונות הממשלה להעביר את חוק "הסדרת ההשתמטות" המכונה במכבסת המילים "חוק הגיוס". היו, וכנראה תמיד יהיו, ויכוחים אידיאולוגיים על היחס בין חובת הנשיאה בנטל והזכות להילחם על הגנת ארצנו לבין חשיבות לימוד התורה. זה לא הסיפור הנוכחי. הדיון אינו על התורה. למרות אמונתנו כי השירות בצבא בעת מלחמה הוא מצווה מהתורה שבה אין פטורים לאף אחד, אנחנו יכולים להכיל גם מחשבות ודעות אחרות. זה לא העניין.
המציאות שלפנינו היא כזו שבה יש קבוצה אחת המקדישה ומשקיעה את מיטב כוחה להחזיק את המדינה, וקבוצה אחרת שמתנהלת כאילו זה לא עסק שלה. הנושא היחיד הנמצא לפתחנו הוא מידת האחריות של כולנו למתרחש כאן במדינה. חבורה אחת נושאת בנטל השירות עד לגילי 40 ו-50 במשך מאות ימים, ואילו החברה השנייה, גם אלה שכבר שנים לא פתחו גמרא או חומש, רואה עצמה כפטורה מכל זה כאילו מדובר בבעיה של הפריץ או מלחמה בין צרפת לגרמניה. והכל בחסות נציגי הציבור של אלו המשלמים את המחיר הכבד ביותר.
לפני שנים טבע הרב שך זצ"ל, מנהיג היהדות הליטאית, כי מי שאינו לומד תורה ומתחמק משירות צבאי הוא בבחינת רודף. היום המציאות היא שבחסות תירוצים מתירוצים שונים חברה שלמה אינה משרתת בלי קשר לנוכחותה בבית המדרש. זו מציאות שאיתה לא ניתן להשלים. קול דמי אחינו זועק אלינו מן האדמה.
חוק ההשתמטות עוד לא גובש סופית, אבל בנוסח המוכר לנו הוא מכיל שתי תרמיות בסיסיות. הראשונה היא הגדרת המושג חרדי הנקבעת לפי מקום לימודו של האדם עד גיל 16, מה שכמובן מאפשר להגדיר כחרדים את אלפי הנושרים מהמערכת בשנים הללו בעוד הם כבר מתנהלים כחילונים לכל דבר (וכך, כביכול, עמד צה"ל במשימה של גיוס 1,800 חרדים, כשפועל לא התגייסו אלא 400 והיתר הוגדרו כחרדים למרות השתייכותם למגזרים אחרים). התרמית השנייה קשורה בסנקציות שאינן אישיות, וממילא אין לאף מקבל צו סיבה לציית לו שכן הוא לא ייענש על עריקותו. את הסנקציות יהיה ניתן לבטל או לעמעם על ידי הגדלת תקציבים ממקור אחר.
חבר כנסת דתי או חילוני שירים ידו בעד חוק ההשתמטות צריך לדעת שהוא שותף למעשה הונאה, נותן יד לעוול נוראי המפלה בין דם לדם. הוא יוטבע באות קלון שאף התנצלות פוליטית או צינית לא תוכל להסירה.
נכון שאי-אפשר לגייס בכפייה, נכון גם שאי-אפשר להגיע להסכמה עם המפלגות החרדיות על גיוס אמיתי. ונכון גם שהצבא עצמו לא עשה את המוטל עליו כדי לייצר תשתיות לגיוס חרדי משמעותי, ושבמשך שנים הצבא שיתף פעולה עם מעשה הרמייה של זריקת מספרים על גיוס חרדים, שלא היה כל קשר בינם לבין המציאות. כל זה אינו מצדיק חקיקת חוק מעוות המנציח את האפליה הזו. עדיף להשאיר את המצב הנוכחי שבו יש על הנייר חוק גיוס לכולם, ולבנות את החקיקה הנכונה במשך זמן על ידי צוותי חשיבה מקצועיים בכדי להגיע לגיוס שוויוני כמה שאפשר בכל המגזרים.
בחסות תירוצים מתירוצים שונים חברה שלמה אינה משרתת, בלי קשר לנוכחותה בבית המדרש. זו מציאות שאיתה לא ניתן להשלים. קול דמי אחינו זועק אלינו מן האדמה
