ממשלת ישראל הכריזה מלחמה כוללת על המדינה ועמה: מערכת המשפט במתקפה מתמדת; המשטרה הפכה למיליציה התוקפת אזרחים; במערכת הבריאות מספרי המיטות והרופאים לנפש צנחו לרמה מסוכנת; ניהול מגזרִי של התקציב הביא להורדת דירוג האשראי והתקרבותו לדירוג זבל; התקשורת החופשית מאוימת, ועל הפרק העברת המדרוג ל"פיקוח" ממשלתי; השירות הציבורי מתפורר, ואנשי המקצוע מוחלפים בנאמני שלטון חסרי כישורים; מפקדי צה"ל ושירותי הביטחון הפכו למשיסה במטרה להסיר מהממשלה אחריות לשואת 2023.
ראש הממשלה הוא שורש הבעיה, אך הרכב הקואליציה מאפשר זאת. לשלושת גושי הקואליציה אין עניין במדינה מתוקנת: הגוש החרדי, מטרתו יניקת משאבים מהמדינה ללא כל תרומה לחוסנה וביטחונה; הגוש המשיחי דבֵק בעקרונות של קידוש האדמה, הקרבת החטופים והבנים וטיהור ישראל מיושביה הלא יהודים; והליכוד - רובו אופורטוניסטים שיימוגו ללא המנהיג. הקואליציה ברובה עסקנים שלא עבדו מעולם בעשייה תורמת, ובמקרים רבים הם ובני משפחותיהם לא שירתו בצבא. אלה שתרמו, חוץ מיואב גלנט, הפכו עורם ונעשו למלחכי פִּנְכָּה ורכיכוֹת.
הגדיל עשות יואב קיש, טייס קרב לשעבר - ושר החינוך הגרוע בתולדות ישראל, שמטרתו השתלטות הרסנית על כל מערכת חינוכית, מדעית ותרבותית. דרכו מביאה לאסון שיהפוך את ישראל לנחשלת וענייה, ועלול להחריבה.
כמה ממעלליו: הגדלה משמעותית של תקציב החינוך החרדי על חשבון החינוך הממלכתי, שתידון מאות אלפי ילדים לחיי עוני ללא תרומה למדינה, כשהתוספת אמורה - על פי דין - להיעשות בפיקוח תקציבי ואכיפת הוראת מקצועות הליבה - התניות שהחרדים מגחכים עליהן; צפיפות כיתות הלימוד במגזר הממלכתי מן הגבוהות בעולם, וההשקעה המזערית בבניית כיתות אף קוצצה בתקציב 2024; למרות תוכניות שהאוניברסיטאות יצרו להקלה על המילואימניקים, השר ניסה לכפות עליהן הורדה בתנאי הקבלה והלימודים שהייתה פוגעת בידע הבוגרים; לתמיכתו בפטור מגיוס חרדים מסר "חינוכי" ברור: מוסרי לשלוף מלימודיהם אלפי סטודנטים הלומדים מדעים, רפואה, הנדסה, וחינוך, ומעבודתם עצמאיים, עובדי תעשייה וחקלאים, ולפטור משירות חרדים, גם שאינם לומדים, והמתקיימים מקצבאות עד; כישלונו בפתרון החינוך לתלמידי הצפון, המפונים ושאינם מפונים, כשמעטים נרשמים לבתי הספר הזמניים. וההיעדרות הארוכה תוביל להתפוררות המסגרות החברתיות ותגרום נזק קשה לילדים; ניסיונו למינוי סגן יו"ר וחברים בלתי ראויים למל"ג, ואי-חידוש מינויו של יו"ר ות"ת (שחוּדש לשנה לאחר לחצים תוך מינוי מחליף במקביל), מעידים על רצונו להשתלט על ההשכלה הגבוהה ולדכא את חופש הביטוי - כי משכילים ואנשים חושבים היו תמיד לצנינים בעיני משטרים טוטליטריים; קידום חוק שיהפוך מוסדות אקדמיים למשטרת מחשבות, כשבמקום מערכות אכיפת החוק הם יחויבו להעניש בעצמם סטודנטים שנדמים למישהו כתומכי טרור; ניסיונו להשתלט על הספרייה הלאומית ויד ושם כחלק מהשלטת השקפתה של ממשלת הזדון בצמתים הלאומיים, התרבותיים, החברתיים והמחקריים, שמהצלחתם יצא שם המדינה לתפארה בעולם; ולבסוף, הניסיון לבטל את פרסי ישראל במדעי הטבע, החברה והרוח לשנת תשפ"ד, והחלפתם בפרסים בשטחי הגבורה והתקומה, נגוע בחוסר הבנה בסיסי את מוסד פרסי ישראל, שהרי תקומה וגבורה אינן עומדות בפני עצמן, ותכליתן, בין השאר, לאפשר יצירה מדעית-תרבותית. כשהתברר שביטול הפרס סיבתו בהתנגדותו לממשלה של הזוכה אייל ולדמן, מגדולי יזמי ישראל, נטרפו קלפי ההסבר של השר.
כל אלה מעמידים את קיש, בן למשפחת אנשי צבא ציוניים, בשורה אחת עם נוכלי הממשלה. זיכרונותיו מתא הטייס אמורים היו לגרום לו להעריך את חיוניותם של לימודי הליבה, המחשבה העצמאית והחינוך המדעי-טכנולוגי לכלכלת המדינה ולביטחונה, אך זה לא קרה.
הסכנה העיקרית מהתנהלותו של קיש היא ירידה המונית מישראל של בעלי מקצועות קריטיים לקיומה, שלא ירצו לגדל את ילדיהם במדינה שבה אין תשתיות חינוך ובריאות מתקדמות, ושבה חופש הביטוי והיצירה מוגבל. בין העוזבים כבר היום מהנדסים, מדעני מחשב, רופאים, מחנכים, כלכלנים ואנשי תרבות ורוח. ככלל, מדובר במעטים המהווים את הקטר הכלכלי-ביטחוני, ותומכים בתשתית החברתית-רוחנית החיונית לשימורה של אוכלוסייה איכותית. יישארו בעיקר אלה שאינם יכולים לעזוב בהיעדר ביקוש להם מעבר לים. ישראל תידרדר לעוני ונחשלות, ומכאן לאיומים קיומיים שעלולים להוביל לחורבנה.
דוד הראל הוא חתן פרס ישראל לחקר מדעי המחשב לשנת תשס"ג, ואהרן צ'חנובר הוא חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004
