קמלה האריס ודונלד טראמפ כבר היו כל כך הרבה פעמים בפנסילבניה בחודשיים האחרונים, שבשלב הזה ספק אם הם יודעים לאיזו עיר הם מגיעים.
ובכל זאת, רצו אלוהי הפוליטיקה, והעצרת הכמעט אחרונה של טראמפ לפני הבחירות ביום שלישי הייתה באלנטאון, העיר השלישית בגודלה בפנסילבניה, שלמעלה ממחצית מ-125 אלף תושביה הם היספאנים. רובם יוצאי פורטו-ריקו, שיומיים קודם הם שמעו בעצרת של טראמפ בניו-יורק כי הבית ממנו באו הוא "אי של זבל".
ראש העיר הדמוקרטי, מאט טוארק, רב עם הקמפיין של טראמפ במשך ימים לגבי הלוגיסטיקה סביב העצרת, סגירת רחובות במרכז העיר וסידורי אבטחה.
במסעדות מסביב שירתו מלצריות היספניות בחיוך אלפי תומכים של טראמפ. "זו העבודה שלי, העיקר שישאירו טיפ טוב ויעזבו", אומרת סם, מלצרית יוצאת פורטו-ריקו בבר ספורט מקומי.
ארבע שעות לפני שטראמפ עלה על הבמה, כבר עמדו עשרת אלפי אנשים בתור מסודר וקולני, מוכנים להגן עליו בכל דרך שתידרש. אינספור ההבדלים בין שני המועמדים לנשיאות מתבטאים אפילו בדברים הקטנים ביותר: למשל, הלבוש איתו הקהל מגיע לעצרות. האלפים שחיכו לטראמפ באלנטאון היו מצוידים בכל פיסת מרצ'נדייז שהקמפיין מייצר. כובעים ודגלים ומעילים ופוסטרים עם תמונות של טראמפ אחרי ניסיון ההתנקשות, מסכות של טראמפ ותמונות מהן אפשר להבין שדונלד טראמפ הוא בעצם רמבו בלונדיני.
הקמפיין של טראמפ וארגונים שהקימו המיליארדרים שתומכים בו השקיעו בסיבוב הבחירות הזה עשרות מיליוני דולרים בפרסומות שהתמקדו אך ורק בנושא אחד: טרנסג'נדרים. בתור הגדול ברור לכולם כי כשטראמפ אומר ש"מכריחים ילדים בבתי ספר לעבור שינויי מין", זה נכון. כשהוא אומר ממש בתחילת הנאום כי "הדמוקרטים רוצים שכמעט כל העולם יעשה ניתוח לשינוי מין", זו השורה שמשיגה את התגובה הנזעמת ביותר של הקהל.
אולי הנושא היחיד שמרגיז את תומכי טראמפ יותר מאשר הקבוצה הקטנה של טרנסים וטרנסיות, שמונה 1.1% בלבד מאוכלוסיית ארה"ב, הוא חוקי הצבעה. מתוך עשרה אנשים ששאלתי בתור, תשעה מהם היו בטוחים שטראמפ ניצח ב-2020. העשירי לא היה לגמרי בטוח, אך אמר כי "טראמפ לא היה אומר סתם, הוא אף פעם לא משקר. זה אתם בתקשורת שמשקרים לגביו".
הדמוגרפיה בעצרת נראית פחות או יותר כמו שאפשר לצפות, 90 אחוז לבנים, רובם גברים אבל גם הרבה מאוד נשים ולא מעט צעירים. יותר מעניינים הם עשרת האחוזים האחרים: גברים שחורים והיספנים, וקבוצה קטנה ורעשנית של "דרום קוריאנים למען טראמפ".
הכי מעניינים הם מהגרים ממדינות מזרח אירופה - מבחינתם, טראמפ לא רק שאינו הפשיסט שהדמוקרטים מנסים לצייר, אלא למעשה מי שיציל את ארה"ב והעולם מפשיזם ומקומוניזם גם יחד.
מריולה ופאולינה הן אם ובתה שהיגרו מפולין לארה"ב. פאולינה הגיעה בגיל 13, ותוך כמה שנים הצליחה להעלים לגמרי כל צל של מבטא פולני. היא נשמעת כמי שנולדה בארה"ב, ומאוד גאה בכך: "אנחנו מהגרות שבאו לפה לעבוד קשה, לעשות הכל לפי החוק, וזה מה שטראמפ רוצה שכולם יעשו באמריקה", אומרת פאולינה. היא לא מוטרדת מרטוריקת האנטי הגירה של טראמפ: "הוא הבהיר שהוא מתכוון למהגרים לא חוקיים. אנחנו לא פושעים, אנחנו פה באופן חוקי".
לא, היא לא חושבת שזה עניין גזעני, גם אם טראמפ הוא לא מישהו שהיא הייתה רוצה שיהיה סתם חבר שלה: "אני לא צריכה לאהוב אותו כבן אדם, אבל אני רוצה שהוא יהיה נשיא". את האריס הן כמובן לא אוהבות ואמא מריולה מסכמת: "אם טראמפ לא ינצח, זה יהיה סוף עולם".
מרבית נאומי הקמפיין של טראמפ בשבועות האחרונים מתנהלים באנרגיה נמוכה וחלק מהקהל עוזב באמצע. זה לא מעיד על ירידה במוטיבציה של בוחריו, זה רק אומר שהוא עצמו עייף ושהקהל הקבוע התרגל להופעותיו. לכן גם נאם טראמפ בשבועות האחרונים במעוזים כחולים כמו קולורדו, קליפורניה וניו-יורק, כדי להופיע בפני קהל חדש ולהזרים לעצמו קצת אדרנלין.
אבל בשלב הזה באמת לא משנה איזה טראמפ הקהל שלו רואה - הוא כבר מזמן עבר למעמד של קדוש, כלי ניקוז לכל הכעס שהצטבר באמריקה הלבנה ו/או השמרנית לנוכח תרבות ודמוגרפיה משתנים.
הנאום באלנטאון לא היה שונה. טראמפ עלה באיחור גדול, ורק אחרי שהאריס סיימה את הנאום בוושינגטון שהועבר ישירות על ידי כל ערוצי הטלוויזיה. הוא התייחס מיד לקהל הגדול שהגיע לנאום שלה והסביר כי "היא לא יכולה להביא קהל בכלל, הם מביאים את האנשים באוטובוסים לעצרות שלה. היא הביא פעם אחת את ביונסה שבכלל לא שרה וכולם עזבו, והיא דיברה לאולם ריק".
בהמשך חזר טראמפ על דעתו כי ארה"ב היא "פח זבל", אמר כי "מהגרים חמושים השתלטו על טיימס סקוור וארה"ב היא עכשיו מדינה כבושה שאני אשחרר", הבהיר למישל אובמה כי "היא עשתה טעות כשהייתה כל כך גועלית אליי", קבע כי "שוק המניות שובר שיאים כי אנשים יודעים שאני עומד לנצח", והבטיח "להגן על הנשים שלנו מפושעים".
אם הפורטוריקנים באלנטאון ציפו להתנצלות על העלבונות הגזעניים שספגו בעצרת בניו-יורק, הם לא קיבלו אותה. במקום זאת אמר טראמפ: "עשיתי למען פורטו-ריקו יותר מכל נשיא, אף אחד אפילו לא קרוב". הקהל הגיב בתשואות החזקות ביותר של הערב, ומחוץ לאולם נותר עומד בשקט כומר מקומי, שמכיס חולצה שלו התנוסס דגל קטן של פורטו-ריקו.
