1.
בדיוק כפי שיואב גלנט לא התאים לתפקיד שר החינוך, כך מינויו לתפקיד שר הביטחון היה אחד המקצועיים בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות. מאז פריצת המלחמה הוא התמסר לעבודתו כמו חייל נאמן והעבודה הטובה שעשה ניכרת במבחן התוצאה: מבחינה צבאית ישראל מוטטה את חמאס וחיזבאללה. מה גם שכשייפתחו הפרוטוקולים של מה שהתרחש מאז 7 באוקטובר, יהיה ברור שהוא וראשי הצבא צדקו כשביקשו לפתוח חזית מול חיזבאללה כבר בשבוע הראשון, ונתניהו, גנץ ואיזנקוט טעו כשהתנגדו לכך. היינו יכולים לקצר את המלחמה בחודשים ארוכים אם צה"ל היה מקבל אור ירוק לפעול מול חיזבאללה כבר אז.
בכל מקרה, גלנט לא פוטר בגלל "מחלוקות על אופי הלחימה", כפי שנימק נתניהו בהודעה על הפיטורים, אלא בדיוק להפך: מפני שגלנט שייך למחנה שמבין שכבר ניצחנו והגיע הזמן להסדרים בדרום ובצפון, בעוד שראש הממשלה רוצה להמשיך להילחם בעזה. הרצון לרצות את החרדים הוא השיקול הפוליטי הידוע של נתניהו בפיטורי שר הביטחון, אבל החלק העקרוני בהחלטה נוגע לשאלת המשך המלחמה. לכן מה שאפשר ללמוד מהחלפת גלנט, מעבר לזילות הפוליטיקה והכניעה לחרדים בכל הנוגע לגיוסם, הוא שלמלחמה בעזה אין סוף באופק הנראה לעין.
2.
הדבר הראשון שאמר שר הביטחון הנכנס ישראל כ"ץ היה מחויבותו לשחרור החטופים. צריך להפסיק עם השקר הזה, שכן כולם רוצים לראות את החטופים בבית, אבל אחרי למעלה משנה של מלחמה ברור שאי-אפשר לקבל אותם בחיים באמצעות עוד לחץ צבאי. לכן מי שבאמת מחויב להשבתם צריך להיות מוכן לשלם את המחיר הכרוך בכך: הפסקת המלחמה (שממילא אין בה עוד טעם כשחמאס ממוטט, ולכן המחיר גם אינו גבוה).
3.
היתרון המשמעותי של דונלד טראמפ על פני קמלה האריס לא קשור ליחסם לישראל, אלא דווקא למלחמה בין אוקראינה לרוסיה. הדמוקרטים ביקשו להמשיך באותה מדיניות של תמיכה באוקראינה אבל בלי להתערב צבאית ובלי לנסות לחתור לפשרה. בכך הם בעצם הציעו להתמיד באותו מצב. טראמפ, שמאמין שהעולם ממילא מתחלק לחזקים וחלשים ואין טעם לנסות להיאבק בכך, סבור שאם אוקראינה לא מסוגלת לנצח כבר יותר משנתיים וחצי, הדבר הנכון הוא לחתור לפשרה עם רוסיה. גם אם הדבר אומר שהיא תוכל להחזיק בחלק מהשטחים שכבשה. אם הוא יצליח להביא את פוטין וזלנסקי להסכים על תום המלחמה, הוא יתרום להרגעת המתיחות בעולם, מה שיקרין גם על המזרח התיכון.
4.
מאז שכטב"ם פגע באחד הבתים שיש לנתניהו, הווילה בקיסריה, נשמעת הטענה שפגיעה בראשי המדינה פירושה חציית קו אדום. האמת הפוכה: בהחלט מוטב שהמנהיגים שלנו יחיו תחת איום המלחמה, בדיוק כפי שאנחנו האזרחים חיים. מובן מאליו שצריך לאבטח את נתניהו, או כל ראש ממשלה אחר, אך טוב שמנהיג יחווה על בשרו את קשיי וסכנת החיים תחת מלחמה. כך תהיה לו פרספקטיבה טובה יותר לקבל החלטות של חיים ומוות. ככל שהמנהיגים, מכל הצדדים, יהיו חשופים יותר לסכנות המלחמה, כך יגברו הסיכויים שהם יקבלו החלטות שקולות יותר לטובת האזרחים.
