1. צניחת איברי האגן היא תופעה נפוצה שמופיעה לרוב אצל נשים סביב גיל המעבר. עם זאת, בשנים האחרונות היא מתגלה יותר ויותר כבר בגילי 30 פלוס, בעיקר בקרב נשים אחרי לידה. במחקרים בינלאומיים נמצא כי כ-40 אחוז מהנשים לאחר לידות וגינליות צפויות לפתח צניחת איברי אגן בדרגות חומרה שונות. 11 אחוז יצטרכו לעבור הליך ניתוחי לתיקון המצב בשלב כלשהו בחייהן.
ד"ר בני פיינר, אחראי תחום אורוגינקולוגיה ורצפת אגן באגף נשים ויולדות של המרכז הרפואי הלל יפה, מסביר שאיברי האגן כוללים את הרחם, שלפוחית השתן, הנרתיק והרקטום. התסמין העיקרי של צניחתם הוא גוש רקמתי בולט (מעין כדור) הממלא את חלל הנרתיק וניתן למישוש בפתחו. לעיתים נלוות לכך תחושת לחץ או משיכה מהאגן כלפי מטה, שפשוף או צריבה, קושי בהטלת שתן ועוד.
2. טעות נפוצה היא שצניחת איברי האגן גורמת לדליפת שתן. בפועל, השפעתה של צניחת רחם דווקא הפוכה: היא עלולה להוביל לחסימה חלקית של מעבר השתן. במצב זה האישה עלולה לחוש האטה בזרם השתן, תחושת התרוקנות לא מלאה וזרם מקוטע.
כאשר דרגת הצניחה מתקדמת, במצבים שבהם ניתן לחוש בבלט הרקמתי בפתח הנרתיק או אף מחוצה לו – ניתן לטפל באמצעות אביזר מסיליקון המכונה תומכן או "פסרי", הממוקם בחלל הנרתיק (והאישה בעצמה מכניסה ומוציאה אותו לצורך ניקוי). התומכן אינו "מרפא" את מנגנון הצניחה, אלא מעניק תמיכה לאיברים (כל עוד הוא נמצא בתוך הנרתיק) באופן שמקל על תסמיני הצניחה. לעומת זאת, באמצעות ניתוח ניתן להשיב את האיברים שצנחו לעמדתם האנטומית התקינה.
3. בעזרת טכנולוגיה רובוטית חדשנית ניתן לבצע כיום את הניתוח דרך פתחים זעירים בדופן הבטן, ללא חתך גדול. השיטה כוללת מערכת אופטית מעולה המציגה את שדה הניתוח בתלת-ממד, בחדות ובהגדלה. תכונות אלה משפרות את יעילות הניתוח ובטיחותו ומקצרות את זמן ההחלמה.
4. טיפול ניתוחי אפשרי גם לפני סיום תוכניות הילודה. במקרים אלה ההעדפה תהיה ללידה עתידית בניתוח קיסרי אלקטיבי ולא בלידה וגינלית נוספת, זאת כדי למנוע את הישנות הצניחה. "יש כיום פתרונות יעילים לאיכות חיים טובה ותפקוד תקין, לרבות תפקוד מיני, אצל נשים אשר סבלו מבעיה מטרידה זו. עם זאת, מומלץ לבצע פעילות מנע כחלק משגרת היום-יום, דהיינו תרגילים ייעודיים לחיזוק השרירים, למניעת בעיות אפשריות בעתיד", מסכם ד"ר פיינר.
