את הראיון אנחנו מתחילות בשטיפת ידיים. ציפי שביט (77) מתענגת על ניחוח ההדרים של הסבון האיכותי ומושכת עוד קצת את הרגע, "כי חלק מהתענוגות הלכו לאיבוד", היא אומרת. "כולנו ישנים פחות טוב, עצובים, מהורהרים, מתגעגעים, הכל פחות מובן מאליו, וככה זה יימשך עד שהחטופים יחזרו. החדשות קשות. כל נכד שאת שולחת לגן, את מתפללת עליו, ולזה נוסף המכאוב הפרטי שלי".
זה קרה בינואר האחרון, אחרי שהספיקה לקיים 40 הופעות לחיילים ולמפונים והתנדבה בחמ"ל של מסעדת האחים בתל-אביב: שביט נכנסה לניתוח להחלפת מפרק ירך שהסתבך, ויכולת התנועה שלה נפגעה. למרות זאת, בחג החנוכה הקרוב תככב בהצגה "ג'מבו מותק". "אני אתנייד בתוך אוטו ורוד קטן שהזמינו לי מארצות-הברית", אומרת שביט. "בעזרתו אנהג בין שורות הקהל ואעלה לבמה לשיר מהרפרטואר שלי כשלצידי רקדנים וכוכבי ילדים – מיקי, דוד חיים, מני ממטרה, רוי בוי, משפחת ספיר. אעלה לבמה כמעט כמו שהייתי, נלחמת ומתפללת".
במה נוספת ששביט עולה אליה היא זו של תיאטרון חיפה, שם היא משחקת בקומדיה "לשחרר את נחמה" שכתב דניאל לפין וביים משה נאור. במרכזה, חמש נשים מבוגרות שמאושפזות בבית חולים. שלמה וישינסקי ועידן אלתרמן משחקים שתיים מהן, ואת השלוש האחרות משחקות שביט, עירית ענבי ונועה אנגל. "דניאל כתב את ההצגה כשעוד הלכתי ורצתי", מספרת שביט. "החזרות התחילו כשיצאתי מבית החולים עצובה ומיוסרת. לתדהמתי, הוא אמר, 'בואי נשנה הכל בשבילך ואיתך'. עכשיו אני עוברת על הבמה מכיסא גלגלים להליכון ולקביים. הקהל מלווה אותי בכל שלבי הפציעה שלי".
ומה דעתך על המצב במדינה?
"עכשיו אין שמאל וימין: יש רק חטופים, ואם הם לא יחזרו, לא עשינו כלום. פגשתי חיילים קטועי גפיים ולצידם פיזיותרפיסטים, מדרוזים ועד תומכי הציונות הדתית, והכל מחובר בחוטי זהב הכי עדינים לרקמה הכי עמוקה של העם הזה. אז בואו נדאג שזה לא היה לשווא, ובואו נבנה מדינה חדשה, חזקה, מטורפת מאהבה ומיכולות".
