לחלק מבסיסי צה"ל הכי גדולים בארץ אין תחבורה ציבורית. אם לא התארגנת עם החבר'ה מהמילואים, יכול להיות שתצטרך לקחת מונית לבסיס. ככה אני, בעצמי מילואימניק עתיק, מצאתי את עצמי מסיע בחור צעיר למחנה נחשונים שליד ראש-העין וגיליתי בצומת הכניסה בוטקה של סביח – סביח בחזית.
המקום הזה לא עושק אותך. להפך. אתה יכול לשלם כמה שבא לך. ככה אמר לי מאיר. שאלתי אותו מה המחיר של מנת סביח, והוא ענה, "שלם לי 20 שקל או 25 שקל. ואם אין לך – שלם לי אחר כך".
הגעתי קצת לפני הפתיחה. חיכיתי בסבלנות, משכנע את עצמי לא להישבר ולחזור למרכז, ואז הגיע הסימן שכולם הכירו: מאיר הרים את הפרגוד. כל רכב שני מלא חיילים עצר שם. החיילים הכירו את הסימן. שאלתי אותם, "על הבוקר סביח?" אחד מהם אמר שנמאס לו מהתפריט של הבסיס – גבינה ולחם. נוצר תור לא מבייש בכלל, כמו אצל עובד בגבעתיים, אבל לעובד אין את הרכיב הסודי שיש למאיר – חומוס גרגירים עם הסביח בפיתה, עם חצילים בחום גבוה מאוד, בצל חי, פטרוזיליה ופלפל ירוק חריף חתוך לעיגולים של כווייה על בטוח. שרף אותי, כמה שזה היה טעים.
אכלתי את מנת הסביח בשני חלקים: חלק ראשון, כמעט עד האמצע, ליד החיילים; ואחר כך, לקראת הצהריים, ירדתי על שאר המנה עד תום. לא השארתי לה שום סיכוי. זה מילא אותי עד הערב בקלות.
אז זה הסיפור של הסביח בחזית: המיקום מעניין, המנה מעולה, ותיזהרו מהחריף כי הוא חריף מדי עם הבצל החי
