הפסקת האש שהוכרזה בצפון היא פתח לאופטימיות זהירה עבור אחת האוכלוסיות שהיו ועודן הפגיעות ביותר בשנה האחרונה: הקשישים ביישובי החזית, שחוו פינוי טראומטי או חודשים ארוכים מאוד של ירי בלתי פוסק, חרדה ודאגה, וכעת יצטרכו להתמודד עם החזרה הביתה – שגם היא תתבצע בתנאים שעדיין לא ברורים.
מדובר באנשים במיטב שנותיהם, שכל שגרת חייהם קרסה לפתע לנגד עיניהם. רבים מהם נאלצו להעתיק את מגוריהם לסביבה זרה ולא מוכרת, ויש לכך מחירים רבים, במישור הפיזי והנפשי – כך אומרת איילת גימפל-משולם, עובדת סוציאלית אחראית במרפאה הגריאטרית של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי. "מבוגרים רבים עברו לבתי מלון או לדירות שכורות, ולפעמים חוו יותר ממעבר אחד. אנשים אלה התמודדו עם שינויים רבים – של סביבת המגורים, של סדר היום, היעדר השגרה שהם רגילים אליה, הצורך להתרגל למקום חדש. כל אלה יצרו אצלם תחושה של חוסר יציבות ומצב רוח ירוד. הם הגיעו למרחב מגורים חדש, לשכונה לא מוכרת, ולא ידעו איפה כל דבר נמצא. הדבר השפיע מאוד בעיקר על מי שסובלים מירידה בתפקודים הקוגניטיביים וההתמצאות מראש קשה להם", אומרת גימפל-משולם.
היא מתארת תופעה נוספת: "בגלל המצב והפינוי של תושבים בכל הגילים, משפחות התפצלו. כתוצאה מכך ראינו ירידה בשגרת הטיפול המשפחתי במבוגרים. בנוסף, שמענו על כך שבאזורים מטווחים המטפלות של ביטוח לאומי פחדו לצאת מהבית, ולכן הקשישים נשארו ללא טיפול. נקווה שעכשיו דברים ישתנו".
חזרת הטיפול הנורמטיבי חשובה מאוד עבור שמירה על החוסן ויכולת ההתמודדות של הקשישים עם מטלות היומיום והשגרה, מדגישה גימפל-משולם, ויש להניח שהשקט שיושב יתרום גם לירידה בבעיות השינה שאופייניות לגיל הזה, ומתגברות במצבי לחץ, מה שיכול להוביל לירידה כללית בתפקוד במהלך היום. כעת, כאמור, יש לקוות שבזכות הפסקת האש נראה התמעטות של הפרעות השינה, ובעקבות כך החוסן יגבר. ועם זאת, מבוגרים רבים עדיין מתלוננים על דאגה מתמשכת לבני משפחה שנמצאים בחזית הלחימה – ילדים, נכדים, חתן או כמה חתנים שמגויסים במקביל, וגם זה מייצר אצלם עומסים רגשיים ופגיעה בחוסן הפיזי והנפשי.
למרות הפסקת האש, החזרה לבתים ולשגרה תיקח עוד זמן. איך זה משפיע?
"בגיל מבוגר פעילויות וחיי חברה חשובים מאוד לשימור התפקוד. אצל מי שאיבדו את סדר היום ראינו פגיעה בתפקודים השונים. לכן, אחרי החזרה לבתים חשוב לוודא שיש גם חזרה לפעילות שהייתה נהוגה עד הפינוי. זה יעזור לייצב את הקיים, והמטרה שלנו בזקנה היא שימור תפקודים ומניעת רגרסיה".
גם המעבר בחזרה לבית הקבע שממנו התפנו בתחילת המלחמה, הוא בבחינת שינוי. אמנם שינוי שמצפים לו, אבל יש לו משמעות רגשית ואולי גם גופנית?
"בגילים מבוגרים, כל הסתגלות מחודשת גובה מחירים, ויש לעקוב אחר האופן שבו היא מתבצעת. למשל, מי שמזהים אצלו ירידה בתפקודים בגלל ההתנתקות מסביבת המגורים והשגרה, חשוב לעקוב ולוודא חזרה לפעילות שהייתה נהוגה בעבר, כדי לייצב את הקיים. הרי המטרה שלנו בזקנה היא שימור תפקודים קיימים, כדי שלא תהיה רגרסיה וירידה. ולכן מאוד חשוב לוודא שכאשר תהיה חזרה לבתים, תהיה גם חזרה ככל הניתן לתפקוד שהיינו רגילים לראות אצל אותו מבוגר עד לפני הפינוי", אומרת גימפל-מועלם.
בלי שכנים, בלי ילדים, בלי הקהילה
גם בני בן-מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות החרמון, שבשטחה נמצאים שלל יישובים שאנחנו מכירים מההתרעות הכתומות בטלוויזיה, מכיר מקרוב את ההתמודדות של האנשים המבוגרים. "יש רבים שהתפנו והשהות במלונות החמירה את מצבם. הם מתנוונים. אלה אנשי עמל ועבודה שרגילים לטפל במשק, ללכת לשדות, ופתאום אין להם סיבה לקום בבוקר. יש גם קשישים שלא התפנו, נשארו בבית באזור מטווח, בלי ממ"ד – וחיים בפחד. חלק מהם הם חקלאים בני 70 ו-80 שלא רצו לנטוש את השדות, הילדים והנכדים שלהם עזבו את האזור והם נשארו לבד, בלי חיי קהילה, בלי שכנים ובלי תמיכת המשפחה".
לדבריו, השאלה שהכי מדאיגה אותם היא לאיזה צפון הם חוזרים, עכשיו שנחתמה הפסקת האש. מי ייתן להם את הביטחון שהיא לא תופר, ומי ישקם את היישובים שלהם. "רוב היישובים הצפוניים הפכו להיות בסיסי צה"ל, המקוואות הפכו להיות מקלחות לחיילים, בבתי העם, גני הילדים והמועדונים השתכנו הלוחמים", מספר בן-מובחר, "צריך לשקם את כל המקומות האלה לפני שמחזירים את התושבים, לצבוע, לתקן מה שנשבר, להחזיר תמרורים ועמודי תאורה, לטפל בגינון, במתקנים הציבוריים, לטעת עצים ולטפל במערכות הביוב שלא זרמו בהן מים יותר משנה. אנחנו צריכים שהמדינה תיתן לנו את כל האמצעים הדרושים לכך".
בן-מובחר מבהיר כי לא יאפשר לתושבים לחזור לבתיהם עד שיוכח כי הביטחון באמת חזר. הוא אף מציין כי חזרת הקשישים תצריך היערכות מיוחדת: "במלונות הם נפגשו בלובי, דיברו, שיחקו רמיקוב ושש-בש, נהנו ממופעים, הצגות וחוגים שונים. עכשיו כל אחד יחזור לבית שלו, ויהיה לבד. צריך לחשוב איך יוצרים מערך שיתמוך בהם".
לעשות טוב, בקטנה
לא רק מלחמה על הבית, גם מלחמה יומיומית של אלפי נשים בישראל, בכל הגילים ובכל קצוות הארץ, על הביטחון האישי והביטחון בתוך הבית. מאמצים רבים נדרשים למאבק באלימות לסוגיה – פיזית, נפשית, כלכלית ומינית. לצורך כך משיקים בנק הפועלים ועמותת "עיגול לטובה" מהלך חברתי משותף, במטרה לחזק את העמותות המסייעות לנשים אלו, ולייצר עבורן ערוץ תרומה יציב וארוך טווח. על כל תרומה שתגיע בחודש הקרוב דרך הציבור באמצעות "עיגול לטובה", יכפיל הבנק את הסכום, והכספים יעברו לעמותות למניעת אלימות כלפי נשים.
anat-le@yediot.co.il
