ניסיתי, באמת שניסיתי להתעורר לפנות בוקר, להתלהב מהסלים של דני אבדיה מול סקרמנטו, להזכיר לעצמי את הדאבל-דאבל משבוע שעבר מול יוסטון ולנסות להבין מה זה בכלל גביע ה-NBA. מצטער, לא הולך, לא מצליח להתחבר לעסק.
לעומת זאת, איך שאני רואה את הפריים הזה של מגרש כדורגל באמצע היום, מסביב הבטון המוכר של נס-ציונה ועל הדשא נותנים מכבי יפו נגד הפועל ת"א בסיבוב ז' של הגביע – העיניים נדלקות. בסוף גם קיבלנו מהפך ודרמה.
זו הייתה פגרה קשוחה, כמעט משום מקום העלימו לנו את הליגה הישראלית (די כבר עם הניג'וס הזה של גביע הטוטו הבינלאומי שעונה לשם ליגת האומות), ועכשיו היא חוזרת בפול גז. עשרה ימים, כמעט כל יום משחק, והמכורים מתנפלים על כל פירור של קריית-שמונה נגד הפועל חיפה ואשדוד נגד טבריה. בולמוס זלילה של אחרי צום. תענוג.
ואיזה תענוג זה לשבור צום עם ליאור רפאלוב. איזה קלאסה של כדורגלן. לא משנה את מי אתה אוהד, רפאלוב הוא אחד שבדרך כלל אתה בעדו. השילוב של אישיות נעימה עם כדורגל ברמה גבוהה, חוכמת משחק, טכניקה ומקצוענות נדירה במחוזותינו גורמים לך למחוא כפיים אחרי צמד מרהיב שלו גם אם אתה אוהד מכבי נתניה ואוטוטו אתה הולך לחטוף מהפועל באר-שבע עם רן קוז'וך מחייך על הקווים.
אחרי כל הופעה של רפאלוב כמו זו אתמול נפתחת עוד תיקייה בכתב האישום העבה של הכדורגל נגד מאמני נבחרת ישראל לדורותיהם. איך העזתם ברוב חוצפתכם, טיפשותכם וקטנוניותכם לפספס את הכדורגלן המחונן הזה כשהוא היה בשיא יכולתו בליגה הבלגית? היום, בגיל 38, הוא מוכיח שיש לו יותר כדורגל ואישיות מלא מעט שחקנים בסגל הלאומי. וכל מי שטוען שהוא לא היה מוכן לבוא מבלי לשמש כינור ראשון או שהוא גונב דעת או לא מבין בבני אדם - מספיק היה לראות את ההתנהלות שלו כשסופסל במדי מכבי חיפה כדי להבין שמדובר במקצוען מזן שונה ונדיר.
ואפרופו רפאלוב, מעניין לשלוח מבט לכיוון כוכב מבוגר אחר, ערן זהבי. אופי אחר, מוחצן ותובעני הרבה יותר, מושך אש, מעין תמונת מראה של רפאלוב, אבל מקצוען לא פחות ממנו. זה במכבי חיפה, ההוא במכבי ת"א - וקרב האליפות צמוד ומרתק מתמיד. אני חושב שאין לנו את הלוקסוס לוותר, ולחובבי הכדורגל הישראלי מגיע עוד סיבוב בקרב הטיטאנים "המזדקנים" הללו. שמישהו ילחש ללאזטיץ' שאפשר לשבור את הצום.
