בדקה החמישית קרה לגרגורי מורוזוב נס – הוא, האשם תמיד, יכול היה לפתע לכעוס על אחרים. זוהר זסנו, גיל כהן ובעיקר ז'אן מרסלן התחרו ביניהם מי מרחיק את הכדור יותר גרוע, עד שמרסלן ניצח כשבעט את הכדור על סדריק דון ומשם לרשת של מיגל סילבה. שלוש דקות לאחר מכן קרה משהו עוד יותר מוזר – מורוזוב כבש, ואי-אפשר היה להגדיר את השער כ"גאולה".
לרוב, כששחקן כמו מורוזוב כובש, הוא בהכרח מפצה על איזו שטות מוקדמת שלו. הפעם לא. הוא פשוט כבש, בלי עוון לכפר עליו. כך, עם שני שערים בשמונה דקות, התחילה המחצית הראשונה שמורוזוב הכי אהב העונה – היו בה ארבעה שערים, שתי חזרות של בית"ר מפיגור, ותחושת עליונות מוחלטת שמשום מה לא קיבלה את הביטוי המקובל על לוח התוצאות, אבל בהכרח תקבל אותו בהמשך.
לבית"ר יש הגנה שמסוגלת לספוג שער גם בחדר ריק, והתקפה שמסוגלת להבקיע בלי כדור. יש משחקים שרק אחת מהישויות שמרכיבות אותה מתגלה, ויש ששתיהן מופיעות במלוא הדרן. כך קרה אתמול. זה לא היה דרבי בין בית"ר להפועל, אלא בין ההתקפה של בית"ר להגנה שלה. הפועל במקרה הייתה שם בסביבה כאשר שועה עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, ומרסלן את מה שהוא יודע לעשות הכי רע. בהינתן ההגנה של בית"ר, ההימצאות שלה בצמרת הגבוהה לא כל כך מפתיעה – מצבה יכול היה להיות טוב אפילו יותר.
כדי לנצח במשחק בו ההגנה שלה קמה על צד שמאל, שועה היה צריך לספק את החוויה המושלמת שלו. ההצבה שלו כחלוץ מדומה היא אחת ההברקות הגדולות של ברק יצחקי המבריק ממילא. כששועה שם, יש מקום גם לפטריק טוומאסי, גם לעדי יונה, גם לדור מיכה, גם לירין לוי – בקיצור, לכל מה שמוכשר בבית"ר. מהעמדה הזאת מתאפשר לשועה לכבוש את השער השני כמו 9 אמיתי, אבל גם לברוח אחורה, לפנות שטחים ולפתוח סתימות במסירה אחת פשוטה, כפי שקרה בשער השלישי. במשך רבע שעה, מהרגע שאיבה רנסום הורחק, בית"ר התמזמזה עם הכדור מסביב לרחבה, ללא שמץ של תכליתיות. "תן לי, תן לי", אמר שועה, התמקם בין לי-און מזרחי לירין לוי, והשאר היה צריך להיות היסטוריה, אבל לבסוף היה היסטריה.
בכל עולם, ובהתאם לכל היגיון, עלייה ליתרון 2:3 מול יריבה פחות איכותית בעשרה שחקנים, אמורה להיות המילה האחרונה. אבל זו הצרה הגדולה של בית"ר, שאת העט לא מחזיק רק שועה, ועל כל מילה יפה שהוא כותב, מגיע מרסלן וכותב אותה מהסוף להתחלה. אמש הוא עלה לבית"ר בשער השלישי, ואם המשחק היה נמשך עוד כמה דקות, היה עולה לה גם ברביעי. מה עושים עם אחד כזה, שאפילו הצל הגדול שמטיל שועה לא מספיק כדי להחביא אותו? מביאים לו מחליף, או מחפשים עוד שועה.
