חידה: באיזה מקצוע יוקרתי באתלטיקה, מלכת הספורט, מדורג סגן אלוף העולם רק במקום הרביעי בטבלת ההישגים בארץ? התשובה קלה: בריצת המרתון הנחשבת. זה קרה למארו טפרי, שלא ויתר ובתחילת השבוע הפך לשיאן ישראל החדש, 2:04.44 שעות (הוועדה המארגנת חתכה עוד שנייה לטובתו אחרי 24 שעות).
טפרי (33) עשה זאת בריצה עם הגדולים ביותר במרתון ולנסיה. עובדה, המנצח במרוץ הזה קבע את הזמן החמישי בטיבו בהיסטוריה. היה זה סבסטיאן סאווה הקנייתי, 2:02.05. כן, הישראלים הבכירים פוגשים את טובי רצי העולם ומצליחים לאתגר אותם. אמנם עדיין לא מתקרבים לסאווה או למלך לשעבר אליוד קיפצ'וגה, אבל המגמה ברורה.
אין ספק שהסיבה העיקרית להצלחת המרתוניסטים שלנו (וחבל שהדבר לא התבטא באולימפיאדה האחרונה, בקודמת טפרי דווקא הצליח) היא יוצאי אתיופיה. יש להם את הגנים של מדינת הולדתם, וגם תנאי אימון מיטביים כאן.
לפני כמה שנים, בתקופת מעמדם החובבני, שאלנו מדוע היהודים מאתיופיה אינם ברמה של האתיופים המקוריים שמובילים את הענף יחד עם קניה. התשובה הראשונית היא כמות – רק אחוז מיוצאי אתיופיה בישראל מצטרפים למרתון. הסיבה השנייה: למרות האימונים בתנאי הגובה לאתלטים שלנו, רצי אתיופיה נושמים כל השנה, ולא רק במחנות האימונים, אוויר גבהים המהווה יתרון משמעותי בהכנה לתחרויות גדולות.
טפרי מסיים את השנה הנוכחית במקום ה-20 בעולם. 16 מתוך 19 המקדימים אותו הם קנייתים ואתיופים. מאחר שבמשחקים האולימפיים ובאליפויות עולם מותר לכל מדינה לשתף רק שלושה בכל מקצוע, מארו מגיע לתחרויות האלה בין 10 המדורגים הראשונים.
עכשיו, אחרי ששני ישראלים מדורגים בשביעייה הראשונה (של התוצאות הטובות בהיסטוריה), טפרי חותר להתקרב לשיא האירופי של עבדי בילה הבלגי (שהיגר מסומליה), 2:03 שעות. זו צריכה להיות גם המטרה של מספר 2, גשאו איילה. בקיצור, מרתון הוא המקצוע היחיד שבו מדברת ישראל בקנה מידה אירופי בעיקר, אבל גם עולמי. ולא שכחנו את לונה צ'מטאי סלפטר.
