"סרנדיפיטי", התלחשש המונח באוזניי ככמוסת סוד, וכאשר חקרתי את צפונותיו התחוור לי שסרנדיפיטי שולח אותנו להתנער מהמובן מאליו והידוע מראש ולהתמסר לאקראיות ולדברים שלא תרנו אחריהם, אך נצטרפו ונקרו בדרכנו באופן לא צפוי, ומעודד אותנו לנצלם באופן חיובי לטובתנו ולטובת המצב.
החוכמה של תפיסת הסרנדיפיטי היא שלא מספיק לשים לב שמשהו מפתיע ולא צפוי נקרה בדרכנו, אלא שיש גם להצליח ולמשוך בחוטיו כדי להבין את ההקשרים שבגללם דווקא לנו הוא נגלה, זאת כדי שנצליח לעשות בו שימוש מיטיב והמשכי, עבורנו ועבור העולם.
"כל החיים שלנו הם סרנדיפיטי, הרי זה סיפור חיינו כבני אדם", פוסק בראשית שיחתנו פרופ' יוסי שחם ממכון Scojen לביולוגיה סינתטית באוניברסיטת רייכמן, ומכניס אותי למעבדה שבתוכה הוא כבר 30 שנה חוקר.
עוד נחזור לפרופסור. בינתיים אנחנו עם אסנת מירון, שאפשר לכנות אותה שגרירת הסרנדיפיטי בישראל. מירון חוקרת את המיינד־סט הזה, מתנהלת על פיו וגם מלמדת אחרים את צפונותיו.
"אני מגדירה את הסרנדיפיטי כאמנות האקראיות, המובילה לדברים טובים ובעלי ערך בתהליך של סקרנות, תבונה ופעולה. כלומר, אנחנו חייבים להיות פרו־אקטיביים בתהליך, ובסדנאות אני מלמדת איך לאמן את שריר האקראיות", אומרת מירון.
אפשר להתאמן על סרינדיפיטי?
"בסדנאות צוללים לתוך חוויות וגילויים מקריים, כלומר מצבים של סרנדיפיטי, שהביאו אותנו למקומות שלא תיכננו. למשל, הנטייה לדבר עם אנשים זרים, ללכת למקומות שלא מכירים, לבוא בלי לדעת, לשחרר את המקום של הידיעה המוחלטת ולזרום תוך כדי תנועה ולפעמים גם ללא תכלית מוגדרת, דווקא בעולם שמנסה לדחוק אותנו לוודאות מלאה. כך נוכל לגלות את הדברים הנפלאים שכל הזמן סביבנו ולמצוא פתח לאפשרויות חדשות ומפתיעות", אומרת מירון ומציינת שלנשים קל יותר להיות סרנדיפיטיות, ולגברים יותר קשה, "אולי כי בתרבות שלנו גבריות אמורה להיות מכוונת מטרה. כשאני עושה אירועים פתוחים לקהל, אני שמה לב שיש יותר נשים מגברים", היא מדגישה.
"כשאתה עושה מדע טוב, אתה מחפש את התוצאות הבלתי צפויות, כי הצפויות כבר ידועות לך ואין טעם לחקור אותן", מדגיש פרופ' שחם. לדבריו, מדען טוב יודע לעשות שימוש בסרנידפיטי, לחקור את הדברים הלא־צפויים ולשים לב לתוצאות הלא־צפויות של הניסוי. "כך אני מגיע למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם, כך 'נופלים אסימונים'. עשית מחקר, חשבת שיצא לך סוס, אבל יצא לך גמל, והגמל הזה, הלא־צפוי הזה, יתברר בסוף כהישג העיקרי של המחקר שלך, כי נתת מקום לאקראיות. זה נובע גם מהעובדה שהיקום מתגייס לטובת יצירתו של המדען, של הסופר, של המוזיקאי – כל אלה הם אנשים שיוצרים יש מאין, מתוך האש שבפנים. גם איינשטיין הסתכל על רכבות ומזה הגיע לפצצה האטומית, מה יותר סרנדיפיטי מזה? כמדענים, כיוצרים, כבני אדם, חלק מההוויה שלנו זה להתקדם על ציר הזמן בעזרת חשיבה אקראית רב־ממדית".
ואכן, דומה כי במחקר הניסויי, בתחומים כמו כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, יש מקום נרחב מאוד לסרדניפיטי ולעשיית מקום לאקראי והמפתיע. כי איך נסביר את זה שמיליוני תפוחים נפלו מעצים לאורך השנים, אבל רק המדען הגאון אייזיק ניוטון הצליח לקשר את הנפילה האקראית לתיאוריה פיזיקלית, לפתח אותה ולשרת את האנושות עד היום? כך גם וילהלם רנטגן, שיצר את קרני ה־X, או אלברט הופמן שפיענח את השפעות ה־LSD על המוח. אז האם באמת, כפי שטען המדען לואי פסטר, הסרנדיפיטי מתממש יותר בקלות בתחומים במדעי התצפית כמו כימיה, פיזיקה, פרמקולוגיה, ביולוגיה? "המזל מעדיף את השכל המוכן לקראתו", אמר פסטר. או שהאקראיות המיטיבה הזו יכולה להתקיים בחייו של כל אדם שפתוח אליה ומוכן לצאת למקומות ולמצבים נפלאים גם בלי לסמן מראש את היעד?
הפילוסופית ד"ר תמי יגורי מתארת סרנדיפיטי כחוויה טוטאלית, שבה דברים מסתנכרנים לפתע, כמו "נפילת אסימון", ושמייצרת בנו תובנה חדשה על המציאות. "באופן רגיל, אנחנו קולטים את האינפורמציה בעולם כך שדבר בא אחרי דבר, כרצף של אירועים בזמן, שלכל דבר מיקום במרחב. אבל האמת היא שהמציאות הרבה יותר מורכבת ורבת־רבדים ממה שאנחנו מצליחים להעלות על דעתנו", אומרת ד"ר יגורי. "המציאות מרובת רבדים יותר ממה שנדמה לנו ואנחנו קוראים להבנה שהופיעה כמו משום מקום, או להתרחשות מסוימת שלא תיכננו או צפינו אותה, בשם 'צירוף מקרים' או 'מזל אקראי', כלומר סרנדיפיטי. זה קורה כי אנחנו לא יודעים מה הסיבה לכך שהדבר קרה, או איך לגרום לו לקרות שוב, אבל לקבוע שמדובר אך ורק במזל או בעניין אקראי, זו תפיסה שמבטלת את ההתייחסות ליכולת שלנו להיות בקשר עם רבדים לא מוכרים של המציאות", אומרת ד"ר יגורי.
ואיך יוצרים את הקשר הזה?
"כשמפנים מקום ומכוונים לסרנדיפיטי זה נעשה על בסיס הרצון להתעקש ולתקשר עם האקראיות, עם החוקיות הלא־מובנת. יש שם היגיון שעוד לא גדלנו אליו, עוד לא עברנו להקבצה הזו בתפיסת המציאות".
ומתי נעבור?
"היכולת לראות, לזהות ולהזמין סרנדיפיטי היא הליגה של הגדולים – אלו שיש להם שטח פנוי לחקור את המציאות, להיות במקום צנוע ולא יודע, ולהודות שהידיעה שלנו מוגבלת. כדי לחקור את החיים ולחוות סרנדיפיטי, צריך הרבה שקט ופתיחות, ועדיין זה יכול לבוא ב'פוקס' ולשנות לאדם את ההסתכלות על המציאות מקצה לקצה".
גרסה לממהרים: איך להתנהל בתודעת סרנדיפיטי?
• לשחרר את הרצון לדעת הכל. להיות מוכנים להגיע למקום או למצב ולא לדעת את כל הנתונים מראש. זה מקום מרגיע ומפתיע לטובה.
• בשביל שדברים יקרו בחיים המקצועיים והאישיים, צריך לרווח. לא לקבוע דברים אחד אחרי השני, אלא להשאיר זמן לאקראיות, למפגשים, לאירועים שלא תוכננו. המון חדשנות ורעיונות קורים ברווחים האלה בזמן.
• לאמץ נטייה לדבר עם אנשים זרים כי הם יכולים לגלות לנו דברים שלא ידענו.
• לשאול, להתעניין במה שיש סביבנו, להיכנס למקומות כמו ספרייה או חנות ספרים או מוזיאון או קניון ולבהות בלי מטרה, ולראות מה "מדבר" אליי. מה מזמין אותי.
• כדי לשחרר את השריר של הסרדניפיטי, כדאי לשבת לקפה סתם ככה בלי מטרה עם מישהו חדש שהכרנו, לתת פתח לאקראיות, כדי שיתפתח שיח אנרגטי שלוקח אותנו למקום שלא חשבנו.
• יש פרקטיקה שנקראת "הוק", כשאת מציגה את עצמך, עשי זאת בצורה שתסקרן את הצד השני ותיקח אתכם לכיוון לא צפוי.
anat-le@yediot.co.il
