זה די מדהים שעברו כמעט 40 שנה מאז שהפיקסיז החלו להתגבש כלהקה בבוסטון, ועדיין עוסקים ביצירה חדשה שלהם, ביחד ולחוד. לא מזמן כתבתי כאן על האלבום החדש והלא-רע בכלל של שלושה רבעים מהלהקה המקורית עם החיזוק הנשי הטרי שלהם בעמדת הבס – אמה ריצ'רדסטון. ועכשיו קים דיל, הבסיסטית המיתולוגית של הלהקה, שהחליטה בשלב כלשהו לא להצטרף לגלגולי האיחוד הבאים של הפיקסיז, הוציאה בגיל 63 אלבום סולו ראשון, Nobody Loves You More (אף אחד לא אוהב אותך יותר), ואסור להחמיץ אותו.
כשמאזינים ל-11 השירים המרכיבים את האלבום (ואז עושים זאת שוב), מתבקש לשאול מדוע דיל עבדה עליו במשך יותר מעשור וחיכתה עד עכשיו כדי להוציאו. כנראה היו לה עיסוקים דחופים יותר: מאז פירוק הפיקסיז היא המשיכה לתחזק את להקת הברידרז עם אחותה התאומה קלי, הקימה את The Amps שהתפרק בתום אלבום אחד, וסעדה את אמה שחלתה באלצהיימר והלכה לעולמה.
הגעגוע והאהבה לאלו שהלכו הוא לב האלבום המריר-מתוק הזה. חוץ מהאם, דיל נפרדה במהלך השנים גם מאביה וגם מהמפיק סטיב אלביני, האב המוזיקלי שעזר לפתח את הסאונד של הפיקסיז. אלביני נמצא כאן בשיר A Good Time Pushed, שהוקלט כמה חודשים לפני מותו באולפן שלו בשיקגו. השיר עצמו, פרץ רוק שוטף, סוגר מעגל עם הרוק הרזה והממגנט של הפיקסיז.
דיל מציעה באלבום תפריט מגוון המשלב תזמורים עדינים (למשל, ב-Summerland) וכלי נשיפה (בשיר הנושא הפותח וב-Coast), אבל בסך הכל זה אלבום רוק המציע רצועות נהדרות כמו Disobedience עם התיפוף המידבק, Crystal Breath עם הסאונד המלוכלך המזכיר את הבירדז, ו-Wish I Was עם הבס המרטיט. ועל אף שהוא עוסק באהבה לאלו שהלכו, הוא מציע די סיבות להתאהבות מחודשת באלה שעוד כאן, ובהם רוקרית מקורית, שגם לאחר שחדלה לבצע את Gigantic שכתבה לפיקסיז, נותרה ענקית
