הרבה תוכניות נדחו מאז המלחמה, וביניהן "קוגל", סדרת הבת של yes ל"שטיסל" המצליחה. בסופו של דבר יצאו הצילומים לדרך בינואר האחרון, ורועי ניק מצא עצמו טס לעיתים קרובות לאנטוורפן, בלגיה, שם הם נערכו. ניק (32) משחק בחור ישיבה בשם יויליש וורמוט, ולפעמים הוא לקח את הדמות גם מחוץ לסט, מה שהעמיד אותו לפחות פעם אחת במצב לא נעים.
"ביום הצילום הראשון באנטוורפן, כשיצאנו להפסקה, יצאתי מהסט והלכתי לאכול צהריים", הוא מספר. "צילמנו בשכונה מוסלמית, והילדים ששיחקו בגינה ראו יהודי חרדי מסתובב בשכונה שלהם, והתחילו לקלל אותי. שכחתי איך אני נראה. נבהלתי. מההיסטריה הגברתי את קצב ההליכה. ואז נזכרתי שניתנו הנחיות לישראלים שטסים לחו"ל להצניע סממנים יהודיים. הייתי לבוש כחרדי מכף רגל עד ראש. טוב שלא הלכתי עם ספר תורה ביד".
בשאר הימים לא הסתבכת עם התושבים הכועסים?
"היינו לרוב בשכונות יהודיות, האווירה הייתה בטוחה, ויכולתי ליהנות. הצוות היה בחלקו בלגי, וראשי הצוותים והשחקנים היו ישראלים. אני מאוד אוהב את התסריט של יונתן אינדורסקי, ונהניתי לעבוד עם ששון גבאי, הדס ירון ואורי אלבי".
ומגיע לך מזל טוב. אתה אבא צעיר.
"בני אורי היה בן חודש כשפרצה המלחמה. האינסטינקט הראשוני היה לצאת מהבית ביפו, אבל אחרי כמה ימים חזרנו. כשתינוק נולד, אין זמן לחשוב על כלום. עובדים מהרגע להרגע. בדיעבד, זה מה שהוציא אותנו מההלם. שבועיים מפרוץ המלחמה פתחנו מחדש את העסק שלנו, קולנוע יפו, ואנשים הגיעו לראות סרטים".
ניק איבד ב-7 באוקטובר את חברו יהב וינר ז"ל – שחקן, יוצר וצלם – שנרצח בכפר עזה. "שיחקנו בהצגה יחד. בתו שיה נולדה שבוע לפני אורי, בני. כמה חודשים לפני המלחמה הוא התקשר ושאל אם ארצה לשפוט בפסטיבל קולנוע דרום. בסוף זה לא יצא לפועל, אבל זו הייתה השיחה האחרונה בינינו. הסרט שלו 'הילד', שזכה בפרס אופיר, הוקרן כמה פעמים בקולנוע שלנו, וההכנסות ממכירת הכרטיסים הועברו למשפחתו"
