במוצאי השבת, אחרי שהחתמתי את הכרטיס של הלב בהפגנה בכיכר החטופים, הלכנו עם חברים למופע "קזבלן" בליווי תזמורת המהפכה. בעיצומו של הערב הקולנועי-מוזיקלי המצוין, מצאתי את עצמי דומעת, ולא בגלל האפקט הנוסטלגי.
"דמודמודמוקרטיה", זימרו גיבורי העבר שהפגינו התלכדות שכונתית ונחישות אזרחית נוכח פקידי העירייה הדורסניים שהגיעו להרוס את בתיהם, ובתוך חשכת האולם אי-אפשר היה להתעלם מההקשר לתחושות שלנו כיום. תקופה שבה הכמיהה לדמוקרטיה שמושרת בסרט, גם אם בהומור מריר, היא בבחינת מציאות שמתרסקת לנגד עינינו כאשר השלטון מדהיר אותנו אל תהום האוטוקרטיה התיאוקרטית.
מאז 4 בינואר 2023 ולתוך המלחמה הנוראית בתולדותינו, ישראל נתונה בתהליך מסחרר ומזרה אימה של העברת חוקים שתכליתם לשרת את המלך ולא את הממלכה, שמסכנים את קיומנו, עתידנו, חוסננו ומעמדנו בעולם, עד כי הדרך היחידה אולי להגן על נפשותינו מפניהם, היא ליצור ריחוק בינינו לבין התהליך המכאיב.
עובדה. השיר על הדמוקרטיה הרגיש לי כמו זמנים אחרים שתכף לא יהיו קיימים במדינת ישראל, כאשר בעפעוף קצר התנתקו מאיתנו החיים שהיו לנו, למרות כל הקשיים והמחלוקות הפוליטיות מימין ומשמאל, ונותרנו חטופי נשימה ונעדרי תקווה באשר לעתיד הדמוקרטיה שלנו.
ולתוך התבהלה הזו, שנחצבה בנפשו של רוב מוחלט בציבור, הייתה חייבת כבר מזמן להיכנס האופוזיציה. מי שעל פי ההגדרה המילונית מטרתה "להציג חלופות לדרכים שבהן פועל המשטר, לבקרו ולנסות להדיחו בהתאם לחוק".
נכון, יש כאן דיסוננס מובנה כאשר בפועל השלטון קיבל החלטה מודעת להתנתק מכבלי הדמוקרטיה. מדובר במצב שלאופוזיציה, כמי שמעוניינת להוכיח שחובה וצריך לנהוג לפי חוקי המדינה, הכי קשה לפעול בו. ועדיין, הדרך היחידה להציל את המדינה היא להתאמץ בכל העוצמה כדי לכונן פה מה שלא זכינו לו מאז 7 באוקטובר – אופוזיציה מלוכדת כאגרוף פלדה.
פשוט יואילו בטובם ראשי המפלגות שאינן משתייכות לשלטון, יאפסנו את האגואים הגדולים והמפוארים שלהם וגם את תפיסות העולם השונות לעיתים, יעשו מעשה אבירים, יתיישבו במעגל גדול ויתחילו לעבוד ביחד, ולא ברשתות החברתיות שם כל אחד מפריח את ציפוריו ואת הגיגיו בנפרד. נכון, מדובר במעשה לא קל, שכן בימים כתיקונם ברור שכל אחד מראשי מפלגות האופוזיציה, בין שהוא טרי על המגרש ובין שהיה כבר ראש ממשלה או שר ביטחון, סופר מנדטים מדומיינים בסקרי אוויר, בתקווה לעמוד בראשות המפלגה הגדולה שתקים את הקואליציה הבאה. אבל רבותיי ורבותיי, אנחנו לא בימים כתיקונם ואולי בכלל תכף תיפול הוראת השעה ממיאמי על איזה גוטליב או סעדה תורן להגיש הצעת חוק לביטול הבחירות.
ולכן חובה עליכם לקפל את דגלי המפלגות, להניף ביחד את דגל הקבוצה, זה עם המגן דוד הכחול, ולהתחיל להילחם עליו – באגרוף מלוכד. כי אנחנו, בינתיים, ממקום מושבנו האזרחי המבועת והכתוש כבר 14 חודשים, ממש לא רואים שאתם עושים זאת, נהפוך הוא. ההתנהלות המבוזרת שלכם מבצרת בנו את האימה שאין תקווה ותקומה לבית שלנו, שהולך ונחרב.
