"להיות ראויים זה להיות ראויים במעשה, לא בדיבור, לממש את מטרות המלחמה ולא את הפנטזיות של מיעוט בחברה... להחזיר את החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית ולחדש את אמון העם", אמר הח"כ רא"ל לשעבר גדי איזנקוט על קבר בנו גל, במלאת שנה לנפילתו.
אבל גם דברי האב השכול אינם מושכים בתנוך אוזנה של ממשלה שלא רק שאינה מעוניינת להשיב את אמון העם, אלא מביעה חוסר עניין מתריס בטובת הציבור. ציבור שמותש מהמלחמה, שנאבק על השבת החטופים, שדורש ועדת חקירה ממלכתית, אבל מקבל את המשך המהפכה המשפטית ומבין באימה שאין על מי לסמוך.
ממש כמו ילד שהוריו שבים ומתעמרים בו, גם אנחנו שכחנו שהממשלה צריכה לעבוד לטובתנו, ולא להפעיל בליץ של חוקים שתכליתם אך ורק הישרדותה שלה. אפס ציפיות יש לנו מראש הממשלה ומהאנשים שבהם בחר לניהול המדינה, ואנחנו רק משוועים לכך שלא יכו בנו חזק מדי, שלא יימחו את הווייתנו. אפס ציפיות מאדונית היהלומים, שרת התחבורה, שבמשמרת שלה נשבר שיא בהרוגים בתאונות דרכים מאז 2005; או משר האוצר ("מה זה נוח'בה?"), שהופך את תקציב המדינה לקופה קטנה של תועלת קואליציונית משיחית. אנחנו רק מתפללים שקרעי לא יספיק להטביע את התאגיד ואת התקשורת החופשית לפני שהאופוזיציה או אלוהים יצליחו לפרק את הממשלה. ואפרופו אלוהים, מי מאיתנו שנמצא ביחסים תבוניים עם היושב במרומים, מקווה לא לפגוש את שמחה רוטמן, פן יבעט אותו מכאן, שהרי "זהו לא מקום לחילונים".
אבל בהחלט מקום לשר לביטחון פנים שהופך את המשטרה לזרוע פוליטית, לשר משפטים ששובר את ידיה ורגליה של הדמוקרטיה, לשרת התיישבות שמלהגת על "הכיסים השמנים של אנשי הקבע" ומפנטזת על נס ההתיישבות בעזה, ועוד לא דיברנו על העלאת המחירים שתרמוס אותנו ועל חוק ההשתמטות שיפרק אותנו, ועל כל אלה מנצח ראש ממשלה שלא זוכר את מספר החטופים, אבל זוכר לקעקע את שומרי הסף כאויבי המדינה ולשלח בהם את קלגסיו. פלא שמערכת הבריאות מדווחת על עלייה בקרב אזרחי ישראל במחלות שנגרמות עקב סטרס?
אם נקפוץ לימים שנראים דמיוניים, למשל כאשר כיהנה לפני שלוש שנים ממשלת השינוי של בנט-לפיד, ניזכר שאפשר גם אחרת. כמה חודשים אל תוך עבודת הממשלה, אמרה לי אישה שמבוגרת ממני בשנים לא מעטות: "פתאום יש לנו שקט בראש ואנחנו לא חושבים מה יהיה עם המדינה, היא מתנהלת בלי הדאגות שלנו".
זה היה כמו פנס שנדלק ביער באמצע הלילה, והבנתי שהיא צודקת, כי גם בממשלות רחוקות ואחרות שבראשן עמד בנימין נתניהו, זכינו לימים שבהם החוק היה חוק, האזרחי היה חשוב מהפוליטי ומוסר לא היה רק שם של דג.
אבל איפה הימים ההם ואיפה הממשלה הנוראית הזו, שבמקום מכונת אמת מדהירה מכונת רעל, מפשיטה את ישראל מהאתוס והערכים שלה, ומפוררת אותנו עד תום.
כילד שהוריו שבים ומתעמרים בו, גם אנחנו שכחנו שהממשלה צריכה לעבוד לטובתנו, ולא להפעיל בליץ חוקים שתכליתם אך ורק הישרדותה
