ההתנפלות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים על אריאל הרוש במהלך ובסיום המשחק באשדוד בשבת, לא הגיעה משום מקום. שורשי הסכסוך בין האוהדים לשוער נטועים עמוק בקרקע של עונת 2012/13, האחרונה של ארקדי גאידמק במועדון. איש העסקים, שהזרים לקבוצה מיליונים רבים של דולרים וקנה בעזרתם שתי אליפויות, ניסה לרכוב על גל ההצלחה ולהיבחר לראשות העיר ירושלים - אבל קיבל רק 3.6 אחוזים מהקולות. גאידמק איבד את החשק להיות בעלים של קבוצת כדורגל, התקציב הלך והצטמצם עד שבינואר 2013 הנחית את מכת המוות. הוא החתים בקבוצה "הטהורה לעד" שני שחקנים מצ'צ'ניה, זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב, שהם רחמנא ליצלן מוסלמים.
אוהדי בית"ר יצאו מהכלים, ואלפים מהם הגיעו לאימונים בבית וגן כדי להביע את מחאתם. השחקנים מצאו את עצמם במלכודת, בין הפטיש לסדן, ואחד היחידים שתמך בפומבי בהנהלה ויצא נגד האוהדים היה השוער והקפטן, אריאל הרוש. התוצאה הייתה מטח של קללות וקריאות בוז כלפי הרוש במהלך משחקי הקבוצה, ואחרי אחד מהם הוא אמר: "רבים חשבו שאני אקח את זה קשה, אבל אני חזק פי מאה מכל אלה שעמדו ביציע וקיללו. אני לא סופר אותם, כי אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון. המועדון קיבל החלטה להביא שני שחקני כדורגל, כדי שיעזרו לנו במשימות שעומדות לפנינו עד סוף העונה".
כמובן שזה לא עזר, והשיא היה ב-3 במארס, במהלך המשחק נגד מכבי נתניה בטדי. בדקה ה-48 קיבל סדאייב כדור מאבי ריקן בין בלמי נתניה, הוריד אותו עם הכתף לדשא, ושלח פס לרשת. השער הקפיץ ממקומם 4,000 ירושלמים, שתמכו בסדאייב לאורך כל המשחק. מנגד, כ-300 בית"רים ששרקו בוז בכל פעם שנגע בכדור, נטשו את טדי. עוד 200 שנשארו ביציעים המשיכו לשרוק בוז בכל פעם שהחלוץ נגע בכדור. בדקה ה-74 החליף המאמן אלי כהן את סדאייב בערן לוי ואלפי אוהדים קמו ומחאו כפיים לחלוץ הצ'צ'ני. שלוש דקות מאוחר יותר נתניה השוותה, והכובש עומרי בן-הרוש זכה לתשואות לא רק מאוהדי קבוצתו, אלא גם מהבית"רים הגזענים שנשארו ביציעים. כמה משחקני בית"ר התחמקו מתגובה על נטישת האוהדים וטענו שלא ראו שעזבו, אבל הרוש אמר: "כנראה שהאוהדים שנטשו הם לא אוהדים אמיתיים. חבל שהם לא נשארים איתנו ברגעים הקשים, אבל התרגלנו ואנחנו ממשיכים הלאה".
גאידמק, שאמר לימים כי הביא את השחקנים המוסלמים לא בשל יכולתם, אלא כדי להציב מראה בפני החברה הישראלית, העביר בסיום אותה עונה את הקבוצה לידיו של אלי טביב. מחאת האוהדים לא שככה גם אחרי עזיבת הצ'צ'נים, ובאימון פתיחת העונה הבאה הושלכו אבנים לכיוונו של הרוש. למחרת האירוע נערכה פגישה בינו לבין כ-30 אוהדים, שבה נרגעו הרוחות, והשוער שיחק בבית"ר עונה נוספת - אבל הרוחות לא באמת נרגעו עד היום, כפי שאפשר היה לראות בשבת. באוגוסט 2014 שוחרר השוער מהמועדון ללא תמורה וקיבל פיצוי בסך שלוש משכורות.
