כאשר סיפרו לי על רופא, פרופסור למחלות דם, שבעיצומה של הקורונה ולקראת הגעתו לגיל גבורות, נטע כרם במשק החקלאי המשפחתי, והיום הוא גם מבקבק יין ביחד עם שותפיו, וגם ממשיך ללוות את מטופליו במצבים מאתגרים של קרישיות-יתר ובעיות דם, היה לי ברור שהבלנד הזה שווה נסיעה לכפר ביל"ו, שם נמצא הכרם, לצד יקב DECANTER שהוקם בעקבותיו.
וכך, בעוד מטוסי 15-F מבסיס תל-נוף הסמוך חורכים את השמיים מעל הכרם ("הם בטח בדרך לסוריה", מהמרים כאן מסביב לשולחן מי שאוזניהם כבר לא ערות לרעש מחריש התודעה), פרופסור דוד ורון מוזג לכוסות יין אדום שעשוי מענבי מרסלן ופטי ורדו שהופקו ביקב שהקים ביחד עם עוד שני שותפים.
"את הכרם נטעתי לאחר שבקורונה נסגרו השמיים, פסקו פעילויותיי האקדמיות, כולל כנסים בינלאומיים, ומצאתי שאני לא יכול להישאר תקוע בתוך הזום או הבית. אז לצד זה שהמשכתי לעבוד שלוש פעמים בשבוע באיכילוב כהמטולוג מומחה לקרישת דם, חזרתי לענבים".
וכשהפרופסור אומר "חזרתי", כוונתו לכך שאביו, יוסף, שחלקת הכרם שלמרגלותיה אנחנו יושבים נקראת על שמו, גידל אותו על ברכיהן של שתי אהבותיו שלו: יין וסוסים. ואכן, ריח היין האדום שמסתחרר בכוסות, מתערבל בארומת הזבל והחציר מהאורווה הסמוכה, שכבר 20 שנה ורון מטפח. בעוד הסוסים היפים לגו, רוקי, דניס וברנדי עסוקים בשלהם, לועסים חציר כאילו אין מלחמות בעולם, ורון מביט אל שורות הגפנים שנמתחות עד לאופק, ומספר שהן החליפו את מטע עצי האבוקדו שנטע כאן אביה של מירי, רעייתו.
"ואתמול ביקבקנו את המוסקט, שהופק מבציר בכרם ממושב מישר הסמוך", הוא אומר ולוקח אותנו לראות את הבקבוקים ששוכבים בחדר הקור, חבקיהם ירוקים זורחים ולצידם שורות של יין הרוזה שהיינן צפריר קוטלר יצר מענבי הקלדוק, זן צרפתי המהווה הכלאה של מלבק וגרנש. צבעו של היין שנמזג לכוס ורדרד בהיר, וטעמו מפתיע במצוינותו.
דוד מביט אל "כרם יוסף" הסמוך ומספר, שבבציר הראשון רמת הסוכר שהושגה לא הספיקה להפקת יין אדום, ועל כן שימשו הענבים, ביוזמתו של צפריר, להפקת יין רוזה שטעמו משובח במיוחד. "השנה השגנו את רמת הסוכר הנדרשת להפקת יין אדום, בין השאר בגלל דילול אגרסיבי של אשכולות לקראת הבציר, מה שמגביר בענב את רמת הסוכר המתורגם לאלכוהול".
אז באיכילוב אתה מדלל דם ובכפר ביל"ו אתה מדלל גפנים.
"אם תרצי, אפשר לקרוא לזה ככה. דילול דם חשוב למניעה של סתימות ודילול גפן מגביר את האלכוהול", ניכר שהוא מגלגל במוחו את הסנכרון בין שני התחומים שבחר לעסוק בהם.
לא פושט את החלוק
הוא בן 79, וגם אחרי 50 שנות ניסיון ברפואה, ורון לא מתכוון לפשוט את החלוק הלבן, ועובד כיועץ קרישה במחלקה ההמטולוגית במרכז הרפואי איכילוב. "אני מרגיש הכי בבית כשאני יושב עם המטופל משני צידי השולחן, בעיקר כשאני יכול לעזור. ואין לי שום כוונה להפסיק את עבודתי כרופא, שאוזנו כרויה למצוקת המטופל וביכולתו להקל עליה. כל עוד חושיי במיטבם".
ומה עצותיו של רופא לדילול דם באשר ללגימת יין?
חיוך ממזרי מתעגל על פניו: "הנושא מורכב, יש דעות לכאן ולכאן. במשך שנים מקובל היה לחשוב ששתייה של עד שתי כוסות יין ליום היא בריאה ומאריכת חיים. לאחרונה יש מחקרים שהתבצעו, בעיקר בארצות צפון אירופה, שחולקים על הדעה הזו וטוענים ששתי כוסות זה אפילו קצת מזיק, אבל מה בדנמרק מבינים ביין", הוא מיד לוקח בחזרה את המושכות לידיים. "אני בלב שקט ממליץ לאנשים לשתות כוסית יין פעם ביום עם האוכל, כי אני חושב שיין עושה כל כך טוב לאנושות, ושרוב האנשים נהנים מיין ורק מיעוטם סובלים ממנו, ולכן אשתמש במטבע הלשון של הנשיא לשעבר יצחק נבון שציטט את דודתו מתילדה שאמרה: 'כל דבר במידה'".
כן, אפשר להבין מבין האשכולות שהפרופסור ניחן לא רק בחוש הומור משובח, אלא גם בגישה בריאה לחיים, מה שמאפשר לו להסכים עם קביעתי שחובב היין ניצח את הרופא. "יש גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן, אפילו הרופאים", הוא מודה, ובכלל ניכר שהפרופסור, שגם שר קבוע במקהלה הקאמרית של רמת-גן, יודע איך להתמודד עם אתגרי המציאות בצורה מיטבית.
"אני באמת מאמין שהכי חשוב זה לעשות את הדברים באופן מדוד ומאוזן, גם במקרה של היין. אם שותים אותו במידתיות, בצורה מבוקרת ולא מתמכרים, האיכויות שהוא מוסיף לבריאות גוברות על הסיכונים. אנחנו הרי יודעים שמדובר בנוגד חמצון יעיל מאוד, ואם יש גורם מוביל להיצרות של כלי הדם, זה תהליך החמצון. אז הנה היין מגיע לעזור לנו".
ולאן הולכת הבריאות שלנו?
"בעולם המתפתח היא הולכת ומשתפרת, אבל עדיין, למרבה הצער, יש אזורים בעולם שלחלוטין לא חשופים להתקדמות הזו. שם מחלות זיהומיות הן הגורם מספר אחת לתמותה, גם לתמותת ילדים ויולדות בלידה. גם חיסונים הם לא דבר זמין שם. להערכתי, הרפואה הולכת בשני מסלולים מקבילים – מצד אחד פיתוח מואץ של טיפולים במחלות קשות וממאירות, ובמקביל רפואה אינדיבידואלית, שמאוזנת על בסיס הנתונים של המטופל, בין אם על הבסיס המולקולרי, כלומר, מציאת המוטציה או הסטייה הגנטית שהביאה למחלה, והתקפה של התא הסורר על בסיס המוטציה. זו הפעולה הכי מתקדמת כיום, כדי למצוא תרופה לאנשים שעד כה לא הגיבו לטיפול".
שותפים לחלום
בזמן שאנחנו משוחחים, מגיעים לכרם, ששוכן סמוך לחצר היקב הקטנה, היינן המקצועי של היקב צפריר קוטלר ואיש התפעול של היקב איתן קפלן, השותפים של ורון בהקמה וניהול החלום.
"אלה השותפים שלי. בלעדיהם לא הייתי מצליח לממש את החזון שלי להקמת יקב וחידוש היסטוריית היין המשפחתית לזכרו ולכבודו של אבא שהיה נוטע הכרמים והמטעים בקיבוץ יקום. לטעת את הכרם, ממש כמו שאבא שלי עבד בכרם, זה מבחינתי 'לחזור לאספסת'. אני ממשיך מה שאבא שלי התחיל ולא היה לו זמן ואפשרות לעסוק בו, כי בקיבוץ, בזמנו, היו חסרים מורים ושלחו את אבא ללמוד כימיה וביולוגיה. הפכו אותו למורה, וממנו רכשתי את המשיכה למדעי החיים. אבא היה אריסטוקרט קיבוצניק שאהב יין, היו לו תמיד בקבוקי וויסקי ויין משובח על המדף בחדר של ההורים, שבו ביליתי את אחר הצהריים".
זיכרונות הילדות הללו היו האוכף שעליו עלה כאשר נרשם ביחד עם רעייתו, הסופרת מירי ורון, ללימודי ייננות ביקב שורק. "מירי מלווה אותי מרחוק בספקנות ותוהה על מה היא מבזבזת את הירושה של המשפחה שלה, כי הרי האדמה הזו שבה נטועות חלקות הגפנים הייתה חלק מהנחלה של הוריה, לזכרם ועל שמם נקרא הכרם הגדול, החדש, שהוקם בהמשך, כרם אריה וחסיה".
בלימודים ביקב שורק פגשו מירי ודוד את איתן קפלן, בן למשפחת חקלאים מגדרה, שנשוי לבתו של מי שהיה חבר נפש של ורון.
"דני מושביץ ואני היינו חברי נפש מהצבא. הוא נהרג בתאונת מטוס והבת שלו, שהייתה בזמן התאונה רק בת שנתיים, התחתנה לימים עם איתן. מירי ואני נשארנו בקשר עם אלמנתו של דני, גבי, ועם הילדים ואנחנו לגמרי משפחה. ולכן כאשר סיפרנו לאיתן שאנחנו הולכים להקים יקב, הוא מיד אמר – 'ומה איתי? אני מצטרף'".
וכאשר בהמשך פגשו מירי ודוד את צפריר, יינן ותיק שהוא בן דוד של כלתם ועוסק ביין כבר 20 שנה, הבינו שזה מאץ' שיאפשר להפוך את חלום הכרם של דוד גם ליקב מניב יין.
היום דוד, צפריר ואיתן כבר מייצרים ביקב 2,000 בקבוקים, בהם שני בלנדים אדומים שמיושנים כבר שנה וחצי בחביות, האחד נקרא "גאלופ" ומורכב ממרסלן ופטיט ורדו, והאחר "קנטר", בלנד של מרסלן, פטיט ורדו וקברנה פרנק. בכרם גם חלקות לענבי פטיט ורדו ומרסלן האדומים ושרדונה המיועד ליין לבן.
צפריר ואיתן משאירים אותנו לבד עם בקבוקי היין והסיפורים ומתחילים לארגן את חצר היקב הקטנה לקראת המבקרים שעוד מעט יגיעו ליום הפתוח שמתקיים כאן מדי שישי, וכולל טעימה של חמישה מיינות היקב, לצד פלטת גבינות כפריות, בגטים טריים וירקות ומכירה של יינות היקב. העלות היא 120 שקל לאדם, כולל מוזיקה, אווירה חקלאית משכרת והיין שדוד ימזוג לכוסות, יודע שכאשר יסתובב בין האורחים, גם רוחו של אביו תרחף ממעל. •
"אני מרגיש הכי בבית כשאני יושב עם המטופל משני צידי השולחן. אין לי שום כוונה להפסיק את עבודתי כרופא כל עוד חושיי במיטבם"
