כבר ארבע שנים שמספר שעות השינה שלי בדעיכה מתמדת. לא בגלל בעיה כלשהי, אלא מכיוון שבשעות הקטנות, ההעדפה שלי היא צפייה רציפה בזמן אמת במשחקיו של דני אבדיה ב-NBA. מה הסיבה להרגל החדש בגילי המתקדם? הסקרנות הגדולה: מה שווה באמת כדורסלן ישראלי בליגה הטובה ביותר בעולם. עד כדי כך העניין והסקרנות גדולים, שאני מקיים דיונים על ביצועיו בווטסאפ בשעות של טרם שחר.
גם אם אינו לברון ג'יימס, סטף קרי או לוקה דונצ'יץ', אפשר להבין בקלות את תפקידו המרכזי בקבוצותיו ואת האהבה שהוא מקבל מהאוהדים. קשה לא ללכת שבי אחרי האסתטיות במשחקו, ממש איל ברקוביץ' בשיאו בניינטיז (דורג כאחד מ-10 המוסרים הגדולים בתולדות הפרמייר-ליג). כל האסיסטים שלו בצבע וקורטוב גאונות (כמה עוד היו יכולים להירשם על שמו אלמלא ההחטאות של חבריו), ההגנה שלו מעולה – עד כדי כך שמיטב המיליונרים של היריבות התקשו להסתדר איתו. ראינו את משחקי הגאות והשפל. צפינו במשחקים שבהם קלע שתי נקודות בלבד, וגם במשחק ההוא לפנתיאון של 43 הנקודות מול ניו-אורלינס. ברגעים של אושר ושל קושי. הנה, הדברים נכתבים דווקא אחרי שיא איבודים מול פילדלפיה, אבל אנחנו לא מודאגים כי למדנו שהילד מהרצליה יודע היטב לקום מהקרשים.
מה יותר כיף לאוהד ישראלי מאשר לראות אחד משלנו עובר ביעף מחוף לחוף בכדרור, במהירות של ספרינטר ובעוצמות של טנק מודל 2025, כדי להניח את הכדור בסל. מעטים האמריקאים שיכולים לעשות את זה וגם לשלב במבצעים האלו חוכמת משחק וחוסר אגואיזם.
רגע לפני יום ההולדת ה-24, כבר היום אפשר לקבוע שאבדיה הוא אחד המועמדים המובילים לתואר "הכדורסלן הישראלי הגדול בהיסטוריה". עוד לא גירדו ממנו את כל היכולות, כי יש לו יותר. הוא בתהליך ועם אופק מרגש. אני משוכנע שהוא יכול להשתלב כשחקן רוטציה ראוי בשמינייה הראשונה של קבוצת פלייאוף טובה. לפעמים אני מפנטז על שיתוף פעולה שלו עם ניקולה יוקיץ'. עד אז, הוא משחק תפקיד חשוב בקבוצה תחרותית – אם כי אינה בצמרת – אחרי הקייטנה בוושינגטון, הקבוצה הגרועה בליגה בשנים האחרונות.
בינתיים אסבול מכאבי ראש בבוקר אחרי לילות חסרי שינה – אבל אני לא מתלונן!
מה יותר כיף לאוהד ישראלי מאשר לראות אחד משלנו עובר ביעף מחוף לחוף בכדרור, במהירות של ספרינטר ובעוצמות של טנק מודל 2025, כדי להניח את הכדור בסל. מעטים האמריקאים שיכולים לעשות את זה
