בשורה התחתונה: אני ניצב מול מסך מחשב. לפניי תפריט ובו 35 מנות. שמות שנקראים כמו טעות הקלדה דוגמת ביבימבאפ, בולגוגי וטוקבוקי. מאחוריי תור של אנשים רעבים, שמתים שהאיש האיטי שלפניהם יסיים כבר את ההזמנה שלו. האם אני בטיול בסיאול או בטוקיו? לא. אני במסעדת JMT החדשה, ממש ליד הבורסה לניירות ערך בתל-אביב.
JMT זה קיצור של ג'ון מאטנג, שמשמעותו בסלנג קוריאני הוא פאקינג דלישס, סליחה על השפה. שם מנסים להנגיש לנו את האוכל הקוריאני, שהוא מטבח צבעוני, צעקני ועז טעמים.
אחרי שצלחנו את אתגר ההזמנה, פתחנו בכנפיים קוריאניות חריפות (32 שקל), שתי כנפיים גדולות, מצופות במעטפת פריכה שנמשחת בגלייז חריף. הביס טעים בסך הכל, אבל המעטפת עבה מדי. מנה יותר אותנטית היא הקימצ'י פאג'ון (48 שקל), כרוב וירקות מותססים המוגשים בפנקייק או חביתה. מעין עיג'ה קוריאנית, חביתת ירק. מנה טובה ויצירתית. מנה מפורסמת נוספת היא הטוקבוקי (38 שקל) – גלילי קמח אורז שהפכו לטרנד לוהט ברשתות, שזכו לביצוע מוצלח. חתמנו את פרק הראשונות במנה הכי טעימה בפער, הקורן-דוג הקוריאני – כשאת הנקניקייה מחליפה גבינת מוצרלה. ההיבט השלילי היחיד הוא המחיר: 42 שקל (והנה: ברייקינג ניוז! המחיר ירד בעשרה שקלים. כל הכבוד, נשמח לעוד קווץ' קטן).
לעיקריות דגמנו את הביבימבאפ (84 שקל), אולי מנת הדגל של המטבח הקוריאני. ירקות, בשר ואורז שמעליהם ביצת עין. התוצאה מעט אנמית, ולא מוצלחת מספיק. מה שכן היה מאוד טעים זו מנת הראמיון פרגית (78 שקל). גרסה קוריאנית למרק הראמן היפני הנערץ.
ואם כבר אגדות יפניות, ניסינו את הסושי, הגימבאפ סלמון (68 שקל). הרול הוא מפלצתי וגס עד מאוד. לא סתם העדינות היפנית ניצחה בנוקאאוט את המקבילה מהמזרח.
החוויה ב-JMT מהנה מאוד בסך הכל, אבל עדיין לא שלמה. ייתכן שבקרוב היא באמת תהיה פאקינג דלישס.
עוד ביקורות מסעדות ב-ynet אוכל
