צריך להודות: הנתונים שמפרסמים מכוני המחקר ורשות החדשנות מבלבלים למדי. גם את כותביהם. אז בשורה התחתונה, אנחנו שואלים - ההייטק שרד את המלחמה? האם אפשר לסמוך עליו שימשיך לשאת על גבו את כלכלת ישראל גם כשהיא מתקשה להתאושש מטראומה לאומית, ומנוהלת בחובבנות מביכה, על בסיס שיקולים פוליטיים ומגזריים בלבד?
למרבה הצער, נראה שהתשובה אינה חד-משמעית. קחו למשל את ריבוי האקזיטים של חברות ישראליות השנה, שרבים רואים בהם אינדיקציה חיובית למצב ההייטק. בפועל, כמובן, לא כל רכישה טובה בהכרח ליזמים או למדינה: תלוי מהו הסכום ששולם בהשוואה לשווי החברה, תלוי האם היזמים והמשקיעים יצאו ברווח על השקעתם, תלוי מהי האלטרנטיבה, תלוי מה יקרה לחברה ולעובדים אחרי האקזיט ועוד.
או קחו למשל את העלייה בהשקעות השנה. מעוררת אופטימיות? בהחלט. אבל רגע – היא נובעת בעיקר ממספר קטן של השקעות גדולות, בעיקר של קרנות אמריקאיות, ובעיקר בתחום הסייבר, עמוד התווך של התעשייה, כשתחומים אחרים נותרים מאחור. מתוך 15 הקרנות שהשקיעו בעבר בחברות ישראליות - 7 לא השקיעו באף חברה ישראלית ב-2024.
רגע-רגע: הנה עוד עובדה משמחת - מספר העובדים בהייטק לא ירד. נכון, אבל בניגוד לעבר - הוא הפסיק לעלות בשנתיים האחרונות, אחרי שידענו כבר קצב גידול של 4% בשנה. אז אולי נתעודד מהזינוק המרשים של הטכנולוגיות הביטחוניות? הוא אכן מרשים, אבל הרווחים וההכנסות עדיין לא שוברים שוויון.
המספרים לא משקרים; הם מספרים סיפור מורכב, שמי שרוצה יכול לעשות בו שימוש לטיפוחה של עוד קונספציה מסוכנת, הפעם על ההייטק הישראלי הכל-יכול; שישרוד גם מהפכה משפטית וגם מלחמה אינסופית. בענף ידברו על הפרטים - הצורך באסטרטגיה ובחזון, בהצבת הבינה המלאכותית כאתגר לאומי, בעידוד משקיעים באמצעות הסברה והקלות מיסוי, ובהעלאת/החזרת מוחות באמצעות מענקי מחקר. בפועל, אלה הם העצים, לא היער. היער כולו – "האקוסיסטם", כמו שאוהבים לומר בהייטק - יוכל להתקיים לאורך זמן רק במדינה שיש בה אופק יציב של ביטחון אישי, של חופש וחדוות יצירה, ושל שקט ברחובות.
