המקום בו מתחיל הכחול // כריסטופר מורלי } מאנגלית: יורם נסלבסקי } תשע נשמות } 177 עמ'
גיסין, רווק כבן 25 מ"משפחה מכובדת", חי לבדו בכפר, כשרק משרתו לצידו. חיי נוחות נעימים, חסרי דאגה כלכלית. אבל שאלה הטורדת אותו יותר ויותר — איפה מתחיל הכחול? — מוציאה אותו מאזור הנוחות, והניסיון להשיב עליה מְשַלֵח אותו לסדרה של הרפתקאות מוזרות, חלקן אף מסוכנות.
האחראי לעלילה הזאת הוא הסופר האמריקאי (עם זיקה אנגלית-אוקספורדית חמה) כריסטופר מורלי (1890-1957), המוכר לקוראי העברית בעיקר מספר הקאלט 'פרנסוס על גלגלים' ומהמשכו 'חנות הספרים הרדופה', שיצאו ב'תשע נשמות'. כמו בקודמיו, גם ב'המקום בו מתחיל הכחול' מורלי מותח את גבולות המציאות — הפעם בצורה נועזת ואנרכית אף יותר.
ההרפתקה הראשונה מתחילה כשאותו גיסין מוצא, תוך כדי שיטוט ביער, שלושה פעוטות ובאחת מחליט לאסוף אותם אל ביתו ולגדלם כ"אחייניו". תחילה הוא נרגש ונלהב: זו הפעם הראשונה בחייו שהוא מקבל אחריות על אחרים מחוץ לעצמו, והדבר ממלא אותו בתחושת קיום חדשה. אך אליה וקוץ בה: המשרת מפתיע ועוזב את גיסין לאנחות ולחיתולים, וכעבור חודשים אחדים גיסין, המותש מעבודת הפרך של הדאגה והטיפול האינסופיים ביצורים הקטנים, נוטש אותם בכפר עם אומנת.
שלוש ההרפתקאות העוקבות מתוכננות יותר, לפחות במובן התחילי הזה שאין הוא מוצא אותן ביער אלא פועל במכוון כדי שיקרו: בהרפתקה השנייה הוא בורח מההוויה הכפרית לעיר הגדולה, ניו-יורק. הוא מופיע בכלבו השייך לתאגיד גדול, ובעזרת כוח שכנוע וקסם אישי, וקצת מזל, מתקבל במהרה לעבודה (שמעולם לא התנסה בה אפילו כמוכר פשוט), וקופץ חיש בדרגות ממנהל קומה למנהל כללי. אבל בשיא הזה הוא גם מחליט להניח את המפתחות. בהרפתקה השלישית הוא מחליט להיות כומר. אף שאין לו הכשרה תיאולוגית, הוא מצליח לשכנע את הבישוף לתת לו תפקיד מינהלי בכנסייה כפרית קטנה, עד שגם הדבר הזה מתפוצץ. מכאן בורח גיסין להרפתקה הרביעית: להיות יורד ים, ומדויק יותר — רב-חובל. אף שהוא חסר ניסיון בתחום, גם תפקיד זה ניתן לו בתשואות רמות (אם כי גם בהיסח דעת) בשל קסמו האישי והאינטלקטואלי, וממנו הוא בורח תוך כדי עשיית תרגיל מסוכן למדי.
על אף שיש לא מעט עלילה בספר הזה, הוא ביסודו עלילה של דמות אחת. הדמויות המשניות לגיסין אינן חשובות כשלעצמן, הן ממלאות תפקיד במשחק תחפושות ותורמות בדרכן לקידום העלילה. כל ההרפתקאות מתאפשרות בטקסט בזכות הקסם האישי והאינטליגנציה של הדמות המחוללת אותן, והן נועדו לענות על השאלה הפילוסופית של דמות זו: איפה מתחיל הכחול? ובמילים אחרות: איפה אמצא חיים של חירות ומשמעות? גיסין נכנס בכל פעם בהתלהבות להרפתקה חדשה, בהנחה שהפעם אכן ימצא את מקור הכחול, אך כל פעם מחדש, הוא מתאכזב מרות: ככל שהוא "מתקדם" אליו, האופק רק הולך ומתרחק ממנו.
העלילה המופלאה, המוּבלת על ידי דמות מופלאה, נעשית עוד יותר מופלאה כשמצרפים לה את הפרטים הבאים: לכל הדמויות יש זנב, ולכל אחת מהן יש שם משפחה של כלב. הכומר הוא מר פודל, ובעולם הסיפורי מצטופפים גם גברת ספנייל ומר תחש, וכהנה וכהנה, מגוון רחב של בעלי שמות זני כלבים. הבחירה באנוֹשוּת עם זנב של כלב (ואיורים שצורפו למהדורה מוגבלת ומהודרת באנגלית מ-1925 אף שירטטו לכל ההולכים.ות על שתיים גם חוטם כלבי) היא מעניינת, אך אין לה נימוק חד-משמעי, פרט לרצון לאותת לקוראים שזוהי סאטירה על המצב האנושי בעידן המודרני: על מוסד המשפחה, על הקפיטליזם (תאגידים), על הכמורה, וכן על האווילות האנושית שמתרשמת מן הדימוי שאדם בונה לעצמו יותר מאשר מן האדם עצמו. לפי בדיקתי, הזנב הקומי מכשכש בסיפור במקומות שבהם בעליו מתמסר להעמדת פנים ולזיוף (למשל, כשהכומר מר פודל מסרב לוויסקי, זנבו מתקומם ומכשכש בשמחה). אין זו סאטירה אפלה ונשכנית, אלא פנטזיה סאטירית משעשעת שכמעט עד סופה יש לה איכות טרגי-קומית.
אך כאילו לא טולטלנו מספיק, הספר האנרכי לעילא הזה שהתחיל בהיבריס של הגיבור ("אותו הפלא של שמים כחולים ללא רבב, שזרע מבוכה בלב כל האחרים מראשית הימים – הוא, הוא יפתור אותו!") מסתיים בהפי-אנד מפתיע, שמתחבר, באווירת הנינוחות הביתית שלו, לחג המולד. לאחר כל הכפירוֹת-בָּעיקר המרַצְפות את הרפתקאותיו התוססות של גיסין ביבשה, בים ובאוויר השחקים הפילוסופי — הפי-אנד בחיק משפחה הוא, בהפוך על הפוך, פתרון אנרכי ראוי לשמו לעלילה. ספר מקסים ומצוין לחנוּכריסמס (וגם לשאר עונות השנה). •
