מתחילת המלחמה, כך מדווחים המומחים, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור ההתפרצויות של מחלות מעי דלקתיות בקרב חולים קיימים, וגם במספר האבחונים החדשים של חולי קרוהן וקוליטיס כיבית.
זה לא מקרי. "הקשר בין מערכת העיכול לבין הנפש מוכח וידוע", אומרת ד"ר עופרה קריגר-שרעבי, מנהלת היחידה למחלות מעי דלקתיות בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, "יש לו אפילו שם: ציר המוח-מעי (The Gut-Brain Axis). המעי זה בעצם המוח השני. יש להם קולטנים משותפים והרבה מהתרופות הן משותפות. תרופות רבות שעובדות על דיכאון וחרדה, למשל, עובדות גם על הבטן".
היא אומרת ש"אנו רואים עלייה מאוד משמעותית בשיעורי מחלות המעי מאז פרוץ המלחמה, הן באבחנה חדשה והן ביציאה מאיזון. המחלות הללו מתפרצות בדרך כלל בתקופות של סטרס ושל עומס נפשי. פעמים רבות זה קורה בתקופת הצבא, בזמני פרידה, גירושים, שינוי מקום עבודה. אצל אף אחד לא מתפרצת מחלת מעי בזמן שהוא שוכב על החוף בתאילנד".
קרוהן וקוליטיס כיבית הן מחלות מעי דלקתיות. ההבדל ביניהן: בקרוהן יכולה להיות מעורבת כל מערכת העיכול מתחילתה ועד סופה, כולל המעי הדק, המעבר בין המעי הדק למעי הגס והמעי הגס עצמו. קוליטיס כיבית, לעומת זאת, מערבת את המעי הגס בלבד.
"מחלת קרוהן מתבטאת בכאבי בטן, שלשולים, ירידה במשקל, חולשה, עייפות ופגיעה בתפקוד", אומר ד"ר בנימין קוסלובסקי, מנהל היחידה למחלות מעי דלקתיות במרכז הרפואי שערי צדק, "אצל ילדים קיימת גם פגיעה בגדילה. כמו כן, יש גם בעיות ספיגה שגורמות לאנמיה ולחוסרים בוויטמינים חיוניים. אלה התסמינים המוקדמים והקלים באופן יחסי. בתסמינים הקשים יותר נראה נזק בלתי הפיך במעי שיכול לגרום לחסימת מעיים, לזיהומים בחלל הבטן, ובמקרים נדירים יותר – לגידול סרטני במערכת העיכול".
קוליטיס כיבית מתבטאת באופן די דומה: שלשולים דמיים מרובים, כאבי בטן, ירידה במשקל, חולשה ובעיות ספיגה. הסיבוכים הקשים יותר של המחלה הם גידולים במעי הגס.
איך מבדילים בין מחלות מעי דלקתיות לסתם שלשולים וכאבי בטן? "כשהתלונות לא חולפות או כשהן קיצוניות מאוד, כמו ירידה משמעותית במשקל, או אם המטופל מדווח על כך שהוא מתעורר באמצע הלילה בגלל כאבי בטן או שלשולים, וכן כשיש דם בצואה – זה מעלה חשד למחלת מעי כרונית", מסביר ד"ר קוסלובסקי. בשלב הבא נערכות בדיקות דם ובדיקת דם בצואה. אם התוצאות מחשידות, אבחנה מעמיקה יותר נעשית בדרך כלל על ידי בדיקת קולונוסקופיה.
ד"ר קוסלובסקי מציין כי "בקוליטיס זה פשוט יותר כי במעי הגס מופיעים סימנים ברורים של דלקת, בצקת, דם או כיבים. אבחון של קרוהן יותר מסובך. אם המחלה ממוקמת במעי הגס, היא תיראה בוודאות. אם היא במעי הדק – לא תמיד, ואז אנחנו נעזרים בבדיקת קפסולה שאותה בולעים כמו כדור, היא מצלמת את כל מערכת העיכול, משדרת את התמונות למחשב של המרפאה ויוצאת בצואה אחרי כמה שעות".
למחלות אלה אין גורם אחד. "יש נטייה גנטית-תורשתית וגם קשר סביבתי. אלה מחלות שכיחות יותר בעולם המערבי והמתועש", אומר ד"ר קוסלובסקי. לדבריו, קצת יותר מחצי אחוז מהאוכלוסייה סובלים ממחלות מעי דלקתיות.
ההשפעות של המחלות יכולות להיות קשות. "חולים רבים צריכים לצאת מהבית עם כמה זוגות תחתונים, הם צריכים לעשות חישובים של יציאה מהבית לפי קרבה לשירותים, לא יכולים לאכול מאכלים רבים – וזה מאוד מבודד אותם חברתית", אומרת ד”ר קריגר-שרעבי, “כמחצית מהם אף מדווחים על עייפות מאוד גדולה, תשישות, דיכאון וחרדה”.
בעיה נוספת: לעיתים, מדובר בחולים "שקופים". ד"ר קריגר-שרעבי מסבירה כי "יש חוסר אמפתיה כלפיהם ואי-הבנה של מצבם כי הם נראים בריאים. זו גם מחלה שיוצרת הרבה בדידות כי לא נעים לאנשים לדבר על שלשולים והפרשות. היה מטופל שאמר לי: הלוואי שהיה לי סרטן. אנשים מבינים כמה חולי סרטן סובלים, אבל לא מה עובר עלינו".
חולי המעי יכולים לקבל טיפולים מסוגים שונים: תרופתיים, רגשיים ועוד. שינוי אורח חיים הוא חלק מהותי מהטיפול: תזונה נכונה, שינה מספקת, פעילות גופנית והפחתת סטרס.
ד"ר ערן זיתן, מנהל היחידה לקרוהן וקוליטיס כיבית במרכז הרפואי העמק, מספר על עוד השפעה של המלחמה: "אנשים רבים פוטרו מעבודתם בתקופה זו, הם מתקשים לממן את הטיפולים היקרים ולכן הם מפסיקים אותם". הוא מזהיר גם מאחת הטעויות הנפוצות שמטופלים עושים: הפסקה של נטילת תרופות על דעת עצמם כשהם מרגישים טוב. "זה גורם לסיבוכים וליציאה של המחלה משליטה", הוא מסביר.
תרופה חדשה של חברת טבע עשויה להיטיב מאוד בעתיד את מצב החולים. מדובר בתרופה הביולוגית Duvakitug, שעברה את שלב הניסוי השני מתוך שלושה, אך הדרך עדיין ארוכה עד שתאושר בידי ה-FDA (מינהל המזון והתרופות של ארה"ב) והרגולטורים באירופה. ד"ר זיתן מספר כי בניסוי הבינלאומי של התרופה השתתף גם המרכז הרפואי העמק. "מדובר בתרופה שמנטרלת מולקולה חשובה בשרשרת הדלקתית התוך-תאית במעי", הוא מסביר, "תוצאות המחקר עד כה לא רעות: במינון הגבוה הושג בקרב הנוטלים אותה שיעור הפוגה קלינית גבוה ב-48% מאשר בקבוצת הביקורת שקיבלה תרופת פלצבו, ובמינון הנמוך כ-36%. עם זאת, יש צורך בניסוי ממושך יותר כדי להבין אם התרופה בטוחה לטווח ארוך".
ד"ר קוסלובסקי מציין ש"מדובר בתרופה ביולוגית אשר ניתנת באינפוזיה בבית חולים. היא דומה לכמה תרופות שנותנים אותן היום. אני עדיין לא בטוח שהיא פורצת דרך, אבל יש תוצאות ראשוניות מאוד טובות: רוב התרופות נותנות יתרון של 10%-20% לעומת הפלצבו, וכאן קיבלו יתרון גדול יותר".
