אז איך עושים קאבר לשיר שלך, שכבר שרת פעם, בעבר? נניח לקלאסיקה כמו "לקחת את ידי בידך", אחד השירים הכי מזוהים, מוכרים ואהובים של יהודית רביץ. אותו דבר, אבל אחר.
ב"לקחת את ידי בידך" המקורי, שומעים מה כל כלי נגינה עושה, ואפילו לא צריך מערכת סטריאו יקרה כדי לקלוט כל ניואנס. ב"לקחת" – הגרסה החדשה שהיא מבצעת עמוק לתוך "אני משם", אלבום הקאמבק שלה המגיע בתום 12 שתיקה אולפנית – אין מאומה מהעושר ההוא.
במקומם יש ליין בס-תופים רזה עם קצת פסנתר. הגרסה החדשה קצרה בחצי מהמקורית ורביץ אפילו לא שרה את כל המילים אלא רק מזמזמת את המנגינה. בהאזנה הראשונה לא ממש הבנתי מה היא עשתה לשיר – ולי. בהאזנות הבאות כבר קלטתי את הגאונות שלה ושל שני שותפיה לפלא שהוא "אני משם" – יזהר ועיליי אשדות.
רבים מ-13 השירים כאן הם קאברים לקלאסיקות שרביץ כתבה וביצעה לפני 45-30 שנה. יש אלבומים שלה שזוכים למספר ביקורים חוזרים כמו "ומאוד לא פשוט לחכות", ממנו מגיעים שיר הנושא, "נוסע סמוי" ו"עשה שיהיה לי קל". לעומתם, ל"באה מאהבה" ול"דרך המשי", שני האלבומים שהגדירו את הסאונד הרביצי באייטיז, אין ייצוג. ולא רק להם.
במקומם תקבלו ביצועים מפתיעים לשירים שרביץ כתבה פעם לאחרים – "ילדות נשכחת" ו"בבוקר". הראשון מוגש בחמלה; השני מבוצע באינטימיות אקוסטית עם גבע אלון. ב"קרוב אליי", שבו רביץ חוזרת גם ל"שובי לפרדס" שכתבה לאריק סיני לפני מיליון שנה, מצטרפת המפוחית של מתי כספי, שהיה לצידה בתחילת דרכה. זו אינה סגירת המעגל היחידה כאן.
שלושת אלו, בדומה למרבית הרצועות ב"אני משם" (כמו למשל ב"קטע מעבר" הקצרצר שבו היא משלבת בין "מילה טובה" שלה ל"אדם בתוך עצמו" של שלום חנוך), נוצרו באולפן של האשדותים, אך הם מזכירים את הסרטונים שרביץ העלתה לרשת בסגר הקורונה. רביץ לא צריכה יותר מזה כעת, וגם הקהל שלה שהמתין לה במשך שנים, צריך לחבק את הבשורה שמציע "אני משם" – הן בקאברים והן בשירים החדשים שלה.
רביץ, שחוגגת היום יום הולדת 68, חזרה דווקא בגיל שבו מותר לאנשים בישראל לצאת לפנסיה, מי שחיכה לה, לא יתאכזב.
