מה עובר לכם בראש כשאתם שומעים את צירוף המילים "אמנות חרדית", ואיך זה מסתדר עם הציווי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"? השאלות המסקרנות האלה עלו בראשי כאשר שמעתי על גלריית "המקלט", גלרייה חברתית לאמנות יהודית עכשווית, שנמצאת בשכונת מקור ברוך החרדית בירושלים.
הגלריה הוקמה בשנת 2003 ע”י קהילה של חוזרים בתשובה בראשות הרבנים והאמנים איקא ישראלי, מרדכי (פופיק) ארנון ואורי זוהר, במטרה ליצור הלימה בין אורחות החיים הדתיים והצורך בזיקה לתרבות ולאמנות.
2 צפייה בגלריה
(ד"ר כהן עם מבקרים בגלריה. "מפגש בין מגזרים בחברה הישראלית" | צילום: אבישלום שטיינברג)
"זו גלריית אמנות ראשונה שפועלת בשכונה חרדית. יש יתרון לכך שהיא לא נמצאת בתוך מאה שערים, אלא במפגש שבין המגזרים בחברה הישראלית, ויכולים להיכנס אליה גם חרדים וגם לא חרדים", אומרת חוקרת האמנות והמגדר ד"ר נעה לאה כהן, שמנהלת את עמותת "תואר", שמפעילה את הגלריה בשיתוף פעולה עם הקהילה המקומית החרדית.
"את הגלריה הקימו ראשוני החוזרים בתשובה שהרבה מהם היו אמנים, כמו איקא ישראלי, פופיק ארנון ואורי זוהר, ממש מתוך צורך אישי שלהם. לאחר החזרה בתשובה הם אמנם שינו את אורח החיים האמוני שלהם, אבל היצירתיות שלהם הרי לא נעלמה. הם המשיכו להיות מוכשרים ואמנותיים והם הבינו שגם בין החברים שלהם, בין התלמידים בישיבות, מגלים עניין באמנות".
ישיבה ואמנות, זה הולך ביחד?
"זהו, שאני חושבת שכן. העניין הוא שצריך לדעת איך עושים את השילוב הנכון. כשחוזרים בתשובה בעצם מנתקים את הקשרים עם העולם הקודם, וצריך לבנות לעצמך עולם חדש שיכיל אותך. מי שהקימו את הגלריה יצרו עולם אמוני שמשלב בתוכו גם אמנות וזה ממש סוג של סטארט-אפ", אומרת ד"ר כהן ומדגישה שחלק מהקונפליקטים האלה אפשר לפגוש גם על המסך, בסדרה המצוינת "שטיסל" (yes), "שאחד היוצרים שלה, אורי אלון, בנה של אמונה אלון, היה תלמיד שלמד אצלנו אמנות ובעצם שיקף החוצה את הדברים".
מספר שנים לפני מותו העניק פופיק ארנון את ניהול הגלריה לד"ר כהן, חוקרת מגדר וחוקרת אמנות חרדית ותיקה ומוערכת, אמא לחמישה, שגרה במרכז ירושלים וחולמת להקים מוזיאון לאמנות חרדית. היא נולדה בנתניה, עלתה לירושלים במטרה ללמוד הוראה ולבסוף הלכה בעקבות הלב ומצאה את עצמה לומדת אמנות באוניברסיטה העברית בהר הצופים, ומאז כותבת על השכנים שבהר ממול - האמנים החרדים. אחד המחקרים הבולטים והחלוציים שערכה הוא על הגל הראשון של אמנים חוזרים בתשובה בישראל.
"את היסודות הניחו הגברים שהקימו את הגלריה, אבל מאז שאני מנהלת אותה, יש לנו הרבה תערוכות שלא היו לפני כן. הכנסתי הרבה אמנות נשית, כמו למשל תערוכות בנושא קומיקס. קומיקס הוא להיט במגזר, אין בית חרדי שלא תמצאי בו היום קומיקס חרדי ואנחנו בין הראשונים שנתנו לז'אנר הזה במה, ובמיוחד לקומיקס נשי".
קומיקס נשי חרדי? זה נשמע מגניב לגמרי.
"זה אחד הנושאים שאני חוקרת אותו ומרצה עליו. בניגוד לקומיקס הגברי החרדי, שהוא הרבה פעמים סטריאוטיפי ותקוע בסוגה של גיבורי-העל כמו סופרמן, כי חברה מסורתית מתקדמת בצעדים יותר קטנים, הקומיקס הנשי יותר בועט. מצאתי כמה אמניות שמביאות את עצמן כגיבורות, כמו למשל בת שבע הבלין, שמפרסמת בעיתון 'משפחה' קומיקס שנקרא 'עקרת בית', והפך להיות שמונה ספרים רבי-מכר, מתוך היצירה שלה גזרתי תערוכה שמוצגת אצלנו בגלריה".
איך האמנית הגיבה?
"היא הייתה בשוק פתאום לראות את הריבועים הקטנים שלה בתמונות ענק של שני מטר על שני מטר, בתערוכה אינטראקטיבית שגם ילדים יכולים לחוות אותה, למשל להתחפש לדמויות, להיבחן על הסיפור וזו הפכה להיות מסורת. בכל שנה בבין הזמנים מוצגת אצלנו תערוכת קומיקס חרדי, כאשר המשפחות מגיעות לבילוי משותף חינמי שפתוח לכולם. מי שרוצה להציץ ולראות מה קורה בתוך החברה החרדית, זו הזדמנות מעולה".
את לא מרגישה שאת פועלת נגד הצורך לגונן על חברה כל כך מסורתית?
"אני יוצרת מסורת בתוך מסורת. אז אני אולי מאתגרת קצת את גבולותיה, אבל זה מהדהד את התהליכים שקורים בלי קשר אלינו".
פעם אמרו שהסלולרי הוא זה שיגרום לחברה החרדית לזלוג לתוך החילונית. אז מבחינתך זה יהיה הקומיקס?
קשה לה לענות. "תראי, החברה החרדית תמיד מושפעת ממה שקורה בחוץ, השאלה איך היא בוחרת להגיב לזה. החברה החרדית בהחלט עוברת שינויים, אבל היא מחליטה בעצמה ובוחרת מה לקחת ומה לא, איך לקחת ומה מתאים לה. זו לגמרי חברה שמנהלת את הבחירות שלה ולא נסחפת לתוכן, וגם פה זה סוג של בחירה".
כחוקרת מגדר, את מזהה שיש אופי מסוים לקומיקס נשי חרדי?
"כל סוגי הקומיקס הנשי החרדי משקפים במובנים שונים מה זה להיות אישה חרדית בחברה. האמניות מרשות לעצמן לבקר, לעוף על זה ולצחוק על זה, וההומור שהן נוקטות בו נותן להן את היכולת להתמודד ולא לבעוט".
שיתוף פעולה עם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר
ביום-יום החרדי, אומרת ד"ר כהן את הברור מאליו, אין חינוך לתרבות ואין מוסדות תרבות לבקר בהם ולראות אמנות, ולדבריה כאן הבינה שיש לה שליחות כפולה – גם להביא אמנות לקהל החרדי וגם להעניק במה לאמנים חרדים, "ממש כמו מר קאופמן, הגלריסט המומצא ב'שטיסל'", היא צוחקת.
דרך הקומיקס הגיעה כהן לדבר על הגלריה והאמנות החרדית גם מחוץ לחברה החרדית, ולקיים שיתופי פעולה עם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר. פרופ׳ יעל גילעת היא יו"ר משותפת של העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, שמציינת בימים אלה עשור להקמתה.
"העמותה הוקמה מתוך חזון לקדם את המחקר, ההכרה והנראות של יצירת נשים, אמנות פמיניסטית וחקר מגדר. בעשור האחרון, הפכה העמותה לגורם משמעותי וייחודי בקידום דיאלוג ביקורתי, בתמיכה באמניות וחוקרות וביצירת מרחב להשראה, למידה ושיתופי פעולה", אומרת פרופ' גילעת, ובכך נכללות כמובן גם האמניות החרדיות.
ד"ר כהן: "אני 20 שנה חוקרת אמנות יהודית עכשווית וחרדית, וכשאני למדתי אמנות, לא היו שום הרצאות בנושאים האלה ואין עדיין שום קורס על אמנות חרדית. מה שאני אומרת זה שלא ראיתי את עצמי על הקיר, לא ראיתי שום אמנות שמספרת את הסיפור שלנו, של האח האחר".
וכשנוצר הקשר עם העמותה לחקר אמנות ומגדר?
"הדברים משתנים. זה שיתוף פעולה שנותן מקום נרחב לאמנות החרדית. הן נתנו לי במה לדבר על המחקרים שלי, לתעד נשים אמניות בהיסטוריה הישראלית שכמעט לא שמעו עליהן ושהעבודות שלהן נידונות לשכחה. היום, לשמחתי, אנחנו רואים שינוי במטוטלת ויש הרבה נשים חרדיות מובילות באמנות, או בקולנוע חרדי שמאוד מתפתח עכשיו, ואפילו בתיאטרון", ד"ר כהן אומרת שכחלק מהפעילות בגלריה רואה אור גם כתב בשם 'קול שירה', שבחסותו מתקיימים גם ערבי שירה. "הערבים האלה הפכו להיות ממש 'דה ווייס' החרדי, ואנחנו מתעדות חומרים נפלאים. הגענו כבר לגיליון מספר 13, שהשירים שבו הוקדשו למלחמה".
כשעדיין, הפוליטיקאים שלכם מקדמים את חוק ההשתמטות. איך זה מתיישב?
צוחקת. "קוראים לזה חוק הגיוס", היא מנסה לתקן, ואז אומרת: "אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל יש המון צדדים בחברה החרדית. יש המון קולגות שלי שהקימו כיתות כוננות מטורפות בביתר עילית, מודיעין עילית, שכונת הר נוף, אלעד, והתגייסו להגן על הבית, או למשל האמנית מרים ליפשיץ מאלעד, שניגשה אליי חודש מפתיחת המלחמה כשהיינו כולנו בשוק ואמרה לי 'אני לא יכולה ליצור, אני כל היום בוכה ומתפללת לשלום החיילים והחטופים', ויצרה מיצג מרגש שבעקבותיו ערכנו מפגש בגלריה". •
ד"ר כהן: "אין עדיין שום קורס על אמנות חרדית שמספרת את הסיפור שלנו, של האח האחר"
