נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר, שהלך בתחילת השבוע לעולמו בגיל 100, זכור לטובה בישראל בזכות מעורבתו בהשגת הסכם השלום עם מצרים. אלא שזה לא עזר לו בזירה המקומית והוא איבד את הנשיאות אחרי כהונה אחת בלבד, בעיקר בגלל משבר הנפט שגרם לאינפלציה דו-ספרתית ולגידול באבטלה, והתמודדותו הלקויה עם משבר בני הערובה באיראן. בתחום הספורט ייזכר קרטר כמי שהנחית על התנועה האולימפית את אחת המכות הקשות בתולדותיה, כשהוביל חרם על המשחקים האולימפיים במוסקבה 1980 במחאה על פלישת ברית-המועצות לאפגניסטן. הסובייטים הגיבו עם חרם משלהם, ארבע שנים מאוחר יותר, על משחקי לוס-אנג'לס 1984.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוטל חרם על האולימפיאדה מסיבות פוליטיות. ארבע שנים קודם לכן פרשו 22 מדינות אפריקאיות ממשחקי מונטריאול 1976 בגלל המסע של נבחרת הראגבי הניו-זילנדית בדרום-אפריקה, אלא שלמוסקבה לא הגיעו 64 מדינות, מה שהפך את המשחקים למצומצמים ביותר מאז מלבורן 1956. בנוסף אליהן, שבע מדינות השתתפו במשחקי מוסקבה אך לא לקחו חלק בטקס הפתיחה, ביניהן איטליה, צרפת והולנד; ואילו בריטניה ואירלנד שלחו לטקס רק את ראש המשלחת. ומה עם ישראל, אתם שואלים? היא נכנעה ללחץ של קרטר והחרימה את האולימפיאדה, וב-7 בספטמבר אותה שנה הוענקו 24 "עיטורי מוסקבה" לספורטאים שהיו חברי הסגל האולימפי ונמנע מהם להשתתף במשחקים בגלל אותו חרם.
אז איך הכל התחיל? הפלישה הסובייטית לאפגניסטן בדצמבר 1979 דירבנה את קרטר להציג ב-20 בינואר 1980 אולטימטום שאם תוך חודש לא ייסוגו כוחותיה של בריה"מ מאפגניסטן, ארה"ב תטיל חרם על אולימפיאדת מוסקבה באותו קיץ. בראיון לתוכנית "פגוש את העיתונות" אמר כי, "לא ייתכן שהם יכבשו מדינה ריבונית ועצמאית ולא ייענשו. על הסובייטים לתת את הדין על המעשה שעשו, ולשאת במלוא התוצאות של שאיפת ההתפשטות שלהם". המילה האחרונה בנושא היא לא של ראשי המדינות, אלא של הוועדים האולימפיים המקומיים, אבל יו"ר הוועד של ארה"ב רוברט קיין נאלץ בסופו של דבר ליישר קו - וכך גם ועדים במדינות נוספות בעולם. קנצלר גרמניה, הלמוט שמידט, אמר בפירוש שבעלות בריתה של ארה"ב "צריכות לבצע בפשטות את מה שנאמר להן".
אז מה רע בחרם הזה? קודם כל, הוא נוגד את הרוח האולימפית, שדוגלת בהפרדה בין ספורט לפוליטיקה. בזמן המשחקים ביוון העתיקה אפילו הופסקו המלחמות עד לסיום התחרויות. נכון, אי-אפשר להפריד בין ספורט ללאומיות, ויש לזה אפילו פן חיובי - ראינו איך ההישגים במשחקי פריז 2024 הרימו את המורל בישראל מוכת המלחמה - אבל אסור שהספורט ישמש כעונש, ועל זה יעידו הספורטאים הישראלים שמוחרמים בתחרויות שונות.
ויש גם את הפן האישי, של הספורטאים עצמם. הם מקדישים את עצמם לספורט, כשהשיא עבור רובם הוא המשחקים האולימפיים. אלה לא כדורגלנים או כדורסלנים, שתמיד יש להם עוד משחק שבוע לאחר מכן. הם צריכים להמתין ארבע שנים. וחוץ מזה, ספורטאים לא צריכים להיות אחראים על המחדלים של המנהיגים שלהם, ובטח לא מנהיגים של מדינות אחרות. אבל על זה קרטר לא חשב.
