המפעל שהקימו הסורים במסיאף, שעליו פשטו כוחות הקומנדו הישראליים במבצע בחודש ספטמבר, נועד לייצר טילי קרקע-קרקע מדגמי "פאתח 110" ו"עימאד" מדויקים, שמונעים בדלק מוצק - עבור חיזבאללה ועבור הצבא הסורי.
את המפעל הקים התאגיד לפיתוח וייצור אמצעי לחימה, "סרס" הסורי, באמצעות ידע ואמצעי ייצור איראניים. בין השאר, היו במפעל הזה כמה "מערבלים פלנטריים" שמערבבים חומרים במינון מדויק ובדרגה גבוהה של הומוגניות, לתרכובת הומוגנית שהופכת בהמשך לדלק רקטי מוצק. את המפעל מיקמו הסורים בתוך חללים תת-קרקעיים, חצובים עמוק בסלע בצלע הר, באזור מתחם המפעלים שלהם במסיאף.
הפשיטה התבססה על מודיעין מדויק שנאסף לפני ותוך כדי המלחמה. ההחלטה לתקוף הייתה אחרי שהיה ברור שהמפעל מצויד וכבר פועל. המטרה לא הייתה להרוס את כל המפעל, אלא רק את המערבלים הפלנטריים שבלעדיהם לא ניתן לייצר דלק מוצק לטילים.
דלק מוצק מאפשר לשגר טילים בלי צורך לתדלק אותם, מה שמחייב להוציא אותם מהמחסות התת-קרקעיים ו"לזקוף" אותם למשך כמעט שעה. אז מגלים אותם הלוויינים ואמצעי מודיעין אחרים, ואפשר לתקוף אותם. הדלק המוצק משפר מאוד גם את הטווח והדיוק של הטיל.
הפשיטה נערכה בלילה, כשהשמירה והנוכחות במפעל היא מינימלית. קדמו לפשיטה כמה גלי הפצצה של חיל האוויר בקרבת המפעל שגרמו לשומרים להסתתר בתוך המפעל מתחת לקרקע ואז, תוך כדי ובחסות ההפצצה, הגיעו מספר מסוקי ינשוף ויסעור של חיל האוויר לקרבת הכניסה למפעל. לפי דיווחים לא היה בצלע ההר משטח נחיתה מתאים, ולכן הכוח הראשון של שלדג, כוח ההשתלטות על הכניסה למפעל, השתלשל בחבלים ממש סמוך לשער.
כוח ההשתלטות לא נתקל כמעט בהתנגדות. אנשיו איבטחו את הכניסה למפעל וסימנו את הדרך לחדרים שבהם היו המערבלים הפלנטריים, על פי תוכניות המתחם שהיו בידיהם. שאר הכוח נחת במרחק כמה מאות מטרים משם, והלך למפעל כשהוא עמוס בחומרי נפץ. כל אותה שעה המשיכו מטוסי חיל האוויר להפציץ ולרתק את הצבא הסורי שאיבטח את האזור.
הפשיטה עצמה נמשכה כ-20 דקות. כשהכוח חזר למסוקים והמריא, הופעלו מטעני הנפץ שהרסו את המערבלים וניטרלו למעשה את יכולת הייצור של המפעל. מערבלים כאלה יש רק בידי מעצמות. אחרי פעולת ההפצצה של צה"ל באיראן ב-26 באוקטובר, כבר לא נותרו כמעט בידי הציר השיעי מערבלי דלק מוצק (חוץ ממערבל אחד או שניים שנמצאים בידי החות'ים בתימן – ר.ב.י).
אותן תקיפות, במבצע שזכה לשם "ימי תשובה", נערכו בתגובה למטח הטילים הבליסטיים על ישראל מאיראן בתחילת אוקטובר, והיו לתקיפות המוצהרות הראשונות אי פעם של ישראל באיראן. אחרי התקיפה נחשפו ממדי ההרס בבסיסי משמרות המהפכה. למרות הניסיונות באיראן לגמד ולמזער את שאירע, תמונות לוויין חדשות הציגו את הפגיעה בשני מבנים במתחם ייצור הטילים חוג'יר, סמוך לטהרן, שרק לפני כן הורחב.
ב"ניו יורק טיימס" דווח כמה ימים לאחר מכן שישראל תקפה "רכיב קריטי". לפי האתר הסעודי "אילאף", שזוכה לא אחת להדלפות ממערכת הביטחון הישראלית וציטט גורם שבקיא בפרטים, אותו רכיב הוא מערבלי דלקים רבים במפעל שמשמש להנעת הטילים הבליסטיים "חייבר" ו"קאסם", ששוגרו לישראל במתקפה האחרונה ב-1 באוקטובר. לפי הדיווח, מחירו של כל מערבל נאמד בשני מיליון דולרים לפחות. לפי מקורות שבקיאים בתעשיית הטילים האיראנית, שצוטטו בדיווח, "למפעל יידרשו לפחות שנתיים לחזור לשירות - מה שמהווה שיבוש משמעותי ליכולות איראן לייצר טילים".
