פ
נקסים מחולקים למעגל התצפיתניות, בעבר ובהווה, ועל כריכתם כתוב: "דווקא כשקשה, צריך למצוא נקודות אור שיעזרו לנו להתמודד עם הקושי", משפט שכתבה בחייה רב"ט נועה מרציאנו ז״ל, תצפיתנית שנחטפה ממוצב נחל עוז ונרצחה בשבי חמאס. בעמוד הראשון תמונתה של נועה, ובהמשך דפים ריקים להשלמה – "דברים בחיי שעליהם אני מודה", "דברים שארצה להגשים השנה", "החוזקות שלי", "הדברים הקטנים שמשמחים אותי".
עותק של הפנקס הגיע לידיה של אחת המשתתפות במפגש, סמל דנה שיינין (20) ממודיעין, תצפיתנית בגבול מצרים וחברתה הטובה ביותר של נועה. "נועה הייתה האדם הכי טהור שהכרתי, מלאה באור. הפנקס בו הודתה בכל יום על משהו אחר, כל כך אפיין אותה", סיפרה דנה.
השתיים גדלו יחד מבית ספר יסודי, ועד הגיוס – בו שובצו לתפקידן כתצפיתניות. דנה הגיעה להר חריף הסמוך לגבול מצרים ונועה, שלושה חודשים לאחר מכן, נשלחה לנחל עוז. ב-7 באוקטובר דנה הייתה במשמרת בחמ"ל. מיד עם התחילת המתקפה היא חשבה על נועה: "בגלל שאסור לנו להוריד עיניים מהמסכים – המפקדות ע
ידכנו אותנו מה קורה ביתר הגזרות. מיד בסיום המשמרת ראיתי את ההודעות שנועה שלחה – 'יש צרחות בערבית', 'יריות בתוך המוצב', 'בנות, אני אוהבת אתכן המון'. לאלו התווסף סרטון שצילמה מהמיגונית".
דנה הייתה חרדה לגורלה של נועה. "בהתחלה פיללתי שהיא לא חטופה בעזה", היא סיפרה. "אבל אחרי שהודיעו לנו שנחטפה אמרתי לעצמי שלפחות נועה בחיים ולא נרצחה בזוועות של חמ"ל נחל עוז, יחד עם בנות שהיו איתי בקורס תצפיתניות, שהכרתי ואהבתי – שי אשרם ז"ל ושירה שוחט ז"ל. הידיעה שהתצפיתניות לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר, דניאלה גלבוע ונעמה לוי, עדיין מוחזקות בשבי – שוברת לי את הלב. התפקיד הצבאי שמחבר בינינו מקרב אותי אליהן, אני יכולה לדמיין מה עבר עליהן ברגעים האחרונים בחמ"ל. ובסוף, זה גם הגיע לחברה הכי טוב שלי, נועה".
את הימים הראשונים של המלחמה דנה זוכרת היטב. ברשתות החברתיות היו מי שהעזו למתוח ביקורת על התצפיתניות. "בסרטון שהופץ בו ראו את נועה, אורי מגידיש ושי אשרם, אנשים הגיבו להן - 'למה לא הזהרתן, למה לא התרעתן'. זה טילטל אותי. אני יודעת שנועה הזהירה והתריעה. היא סיפרה לי על המקרים ש
בהם לא הקשיבו לה", זעמה דנה. "אני יודעת שהגזרה שלי זה החיים שלי. שאתן עבורה הכל, כמו כל תצפיתנית אחרת. לשמחתי, השאלות של אנשים 'איפה הייתן?' נעלמו ופתאום להגיד שאני תצפיתנית הפך גאווה. היום אנשים כבר מבינים את המשמעות של התפקיד".
אחת עבור השנייה
השבוע נערך אירוע בהובלת מיזם ״אחותשלי״, שבו השתתפו 11 תצפיתניות בעבר ובהווה והוריהן. המפגש כלל מעגלי שיח מונחים עבור ההורים והרצאה של יוליה גנקין גנר, יועצת משפחתית ומנחת קבוצות, ששירתה בעצמה כתצפיתנית בנחל עוז בשנת 2004.
"חיפשנו כלים לייצר חיבור בין ההורים לבנות, ללמוד איך נכון לגשת אליהן, איזה שאלות לשאול ברגעים קשים וגם להבין מה התמיכה שמספקים צה"ל ומשרד הביטחון אם וכאשר יופיע קושי רגשי בעתיד", סיפרה יוליה. "ההורים מרגישים שקופים, כי הבת שלהם לא נחטפה או נרצחה, אבל היא נושאת איתה את אשמת הניצול. הם מודים שהבנות בחיים, ובמקביל צריכים לדעת איך להתמודד עם המצב החדש".
במקביל, הבנות התחברו זו לזו והכירו במהלך סדנת שזירת פרחים. "אני מרגישה שהבנות כאן מבינות אותי גם ללא מילים. שזה מקום בטוח עבורי לשתף ולהקשיב, לקבל חיבוק", הודתה דנה. בסיום האירוע דנה חזרה הביתה ומשם לבסיס, לחודש אחרון בשירות הסדיר. מיד עם השחרור, היא צפויה להמשיך לארבעה חודשי מילואים: "אני מרגישה שחוקה, אבל שלמה עם ההחלטה להמשיך לשרת בתפקיד עוד תקופה קצרה. אני יודעת שזה חשוב ושצריך אותי שם״.
את מיזם "אחותשלי" ייסדו שלוש תצפיתניות עבר, ויקי סקר, רוני בסרמן וטל גראזי עם פרוץ המלחמה. יחד הן הקימו מערך מתנדבות שמתבסס כולו על נשים ששירתו בעבר בתפקיד, ומטרתו לסייע, לתמוך ולחבר בין תצפיתניות בעבר, בהווה ובעתיד.
4 צפייה בגלריה
מייסדות מיזם "אחותשלי". מימין: ויקי סקר, רוני בסרמן, טל גראזי ויוליה גנקין גנר | צילום: שאול גולן
"ידענו שמתוכנן גיוס של תצפיתניות שבועיים אחרי השבת השחורה, ושהבנות המיועדות לתפקיד וההורים שלהן מאוד חוששים. רצינו לייצר פלטפורמה שחושפת אותם לתפקיד, כולל הצדדים היפים שלו, ולקוות שנצליח לתת להן ביטחון בדרך שלהן", שיתפה טל גראזי, ששירתה כתצפיתנית בגבול לבנון בין השנים 2021-2019. המיזם הוביל אירועים רבים המיועדים לתצפיתניות, ביניהם הגעת נציגות לבקו"ם בימי גיוס או לטקסי סיום קורס, אירועי הוקרה וטיול ריטיריט לתאילנד של 15 תצפיתניות ששירתו ב-7 באוקטובר.
ארגון בונות אלטרנטיבה נחשף לעשייה של ״אחותשלי״, ומסייע במימון הפעילות, הכוונה וייעוץ. "מפרוץ המלחמה אנחנו פועלות בכל המישורים על מנת לסייע להורים ולתצפיתניות שמתמודדות עם העיבוד של הטראומה והאובדן ללא סיוע ממשי מהמדינה", אמרה מורן זר קצנשטיין, מייסדת בונות אלטרנטיבה. "הלוואי שלכל תצפיתנית או הורה יגיע המסר: אתן לא לבד".
הקולות האחרונים בקשר
מלבד ההתמודדות מול הכאב והאובדן נאלצות משפחות התצפיתניות שנרצחו ונחטפו להתמודד עם זירה נוספת: המאבק לחשוף את האמת על מה שעבר על הבנות שלהם ברגעים האחרונים שלפני הטבח. ראש אכ"א, אלוף דדו בר כליפא, נפגש בשבוע האחרון עם משפחות התצפיתניות מנחל עוז, והשמיע להן את כלל ההקלטות שמתעדות את השעות האחרונות של בנותיהן בחמ"ל, זאת לאחר הביקורת החריפה מצידן על הקלטות חלקיות שהועברו אליהן בתחילת השבוע.
בעקבות המפגש ופרסום ההקלטות הנוספות, הבהירו אמש בצה"ל כי הם מאשרים לכלל המשפחות השכולות אשר יקיריהם נפלו ב-7 באוקטובר לשמוע את הקולות האחרונים שלהם המתועדים ברשת הקשר בלילה שלפני הטבח ובהתאם להתקדמות התחקירים.
הורים של תצפיתניות מרגישים שקופים כי הבת שלהם לא נחטפה או נרצחה, אבל היא נושאת איתה את אשמת הניצול. הם מודים שהבנות בחיים ובמקביל צריכים לדעת איך להתמודד
