ב-7 באוקטובר נזכרנו כולנו עד כמה החברה האזרחית בישראל היא רשת של ביטחון וחמלה. מי שעל שמו רשומים חלקים גדולים מהעשייה והזהות הכל כך ישראליות הללו הוא חתן פרס ישראל, הרב אלימלך פירר, שהקים ומפעיל כבר שנים רבות את עמותת "עזרה למרפא", שמעניקה סיוע רפואי בתחומים רבים.
לפני שבע שנים הקימה העמותה בעיר שדרות מרכז שיקום יום הוליסטי שמעניק שירותי רפואה, גוף ונפש, לתושבי הדרום שחלו במחלות שונות וזקוקים לשיקום בתחומי הנוירולוגיה, האורתופדיה והאונקולוגיה. המטופל מגיע למרכז בין פעמיים לשלוש בשבוע ומקבל את כל הטיפול השיקומי הדרוש לו, ומעטפת ניתנת גם לסביבתו. לאחר שנפגע ונסגר ב-7 באוקטובר, שב המרכז לפעילות בחודש מארס האחרון, עם שובם של תושבי שדרות לעיר. כחצי שנה לאחר מכן, באוגוסט 2024, מונתה למנהלת מרכז השיקום בשדרות סא"ל (במיל') דנה אלחרט, בת שדרות, שנשואה לגיל, גם הוא בן העיר. השניים הכירו בגיל צעיר, הקימו משפחה ומגדלים בה את ילדיהם.
עד 1 באוקטובר 2023 שימשה אלחרט מפקדת המרכז הרפואי אזור דרום של חיל הרפואה, שהוא השלישי בגודלו בצה"ל ופועלות בו שבע מחלקות התמחות. "המרכז מציע רפואה ראשונית, רפואה יועצת, מחלקת שיקום, רפואת שיניים ועוד", היא מציינת. תחת פיקודה היו 150 אנשי צבא, ובנוסף היא פיקדה גם על ר"ם 2 בבתי החולים הצבאיים במרחב, בהם סורוקה, ברזילי, אסותא אשדוד ויוספטל. למרות שגזרה חוגר לפני המלחמה, ב-9 באוקטובר היא חזרה מטיול בחו"ל כדי להתגייס מיידית למילואים, בהם שירתה עד סוף 2023.
ועכשיו, את כל הידע הזה ואת הפטריוט-לוקאליות שלה, היא מביאה בהתרגשות אל התפקיד החדש, במרכז שמעניק תוכניות שיקומיות הוליסטיות לחולי פרקינסון, טרשת נפוצה, פיברומיאלגיה ומחלות נוספות, שצריכים שיקום כולל ויכולים לקבל אותו עכשיו במקום אחד.
"יש לא מעט חולים כרוניים שמחכים הרבה זמן לטיפול, או שרצף הטיפולים שלהם נפגע בגלל המלחמה הממושכת ויש הידרדרות במצבם. זאת בנוסף למחסור שאנחנו מכירים מראש בשירותים שיקומיים בדרום. המרכז שלנו מאפשר לחולים טיפול שיקומי מקיף, שהם לא מקבלים מקופות החולים", אומרת אלחרט.
משהו ייחודי שאת לוקחת איתך מהמלחמה לאזרחי?
"גיליתי אנשים מופלאים בסדיר, במילואים, וגם אזרחים, שהתחברו כולם לעשייה משותפת, התייצבו לשירות או חזרו אליו בלי עוררין, ועשו הכל האחד למען השני ולמען המדינה. הייחודיות שלנו כעם אלה האנשים, וזה מה שנתן לי את האור גם כתושבת שדרות אחרי מה שהעיר עברה, וגם בתקופת הפינוי של חצי שנה מהעיר, שבמהלכה פגשתי את כל האנשים הטובים שעזרו לנו מחוץ לבית. כשפרשתי מצה"ל התלבטתי מה לעשות וחיפשתי מקום עם שליחות וערך, שאדע שבא לעשות טוב, ובטח אם זה בשדרות. שדרות זה בית, עיר של אנשים חמים ואוהבים. ידעתי שאני רוצה להישאר לעבוד בה ולעזור לתושבים. למזלי, 'עזרה למרפא' מצאו אותי וזה היה החיבור הכי מדהים שיכולתי לחלום עליו. הערך שהארגון הזה מביא והרצון של הרב פירר לעשות טוב, או למלא את הוואקום שקיים בארץ בתחום הבריאות, קולע בול למה שחלמתי לעשות ברמת השליחות והטוב. נכון שגם לפני שהצטרפתי לארגון הייתי חשופה לפועלו, אבל היום אני יודעת להגיד בפה מלא שהארגון פועל ביצירתיות ובמסירות כדי לתת לאזרחים מענה בתחום הבריאות, שחסר במערכת".
אילו כישורים מהעשייה שלך על מדים הבאת לשם?
"כל מה שקשור לניהול של אנשים, של משאבים, הכרת האתגרים שקיימים בדרום, בין אם בהרכב האוכלוסייה ובין אם בצורך להביא לכאן מטפלים. האתגר הגאוגרפי בדרום הוא אמיתי כי השמיכה מאוד קצרה, וכדי לנהל כזה מרכז חשוב צריך לדעת לרתום לכאן את המטפלים הנכונים. אני מכירה את המרחב הזה כי פה גדלתי וכי הייתי במרחב דרום בצבא. אני מכירה את החוסר במשאבים ובמטפלים שיש אצלנו בתחומים רפואיים ופרא-רפואיים, וזה מה שאני מביאה איתי למקום הזה. מטרת המרכז היא להעניק תוכנית שיקום מלאה לתושבי הדרום שצריכים אותה, כולל מבוגרים, צעירים, חיילים, ילדים ועוד".
אנחנו שוב נוכחים לדעת שבלי החברה האזרחית, המדינה לא מצליחה לנהל את העניינים לטובת הציבור.
"נכון. הרב פירר הקים את המקום הזה הרבה לפני פרוץ המלחמה, כשראה את הפער שקיים בשירותי רפואה ושיקום באזור הדרום. מטופל מהאזור צריך ללכת לשיקום בכמה מוקדים, ובגלל חוסר משאבים כלכליים, זמן או יכולת ניידות, יש מי שמוותרים על הטיפול – וזה לא אמור להיות ככה. המרכז שלנו פותר את הבעיה".
איך את מסבירה את המצוינות של הרפואה הישראלית, בדגש על הקפיצה המשמעותית של הרפואה הצה"לית, כמו שאנחנו רואים במלחמה?
"ההיערכות של חיל הרפואה לאורך השנים היא זו שהביאה אותנו למצוינות שראינו ורואים במלחמה, ולהצלת חיים גם בשטח וגם בבתי החולים. הפגנו הרבה חשיבה מחוץ לקופסה, לא היינו מקובעים למרות שזה צבא, והיום, כשאני עושה מילואים, אני רואה את זה בשטח. בכל שבוע יש למשל פורום למידה שמנתח את האירועים האחרונים ומסיק מהם מסקנות. זה נעשה לאורך כל המלחמה, גם ברמה הגדודית אבל גם ברמות החטיבתית והפיקודית. לומדים מהניסיון ומהשטח כל הזמן, מגלים אומץ לקבל החלטות שחלקן מורכבות, וזה מה שמביא למצוינות. וגם הלמידה המשותפת בין בתי חולים לבין צה"ל תורמת למצוינות הזו".
מה אומרים לך בבית?
"הכי מפרגנים והכי תומכים בעולם. גם בן הזוג וגם הילדים. היחס שלהם עוזר לי לעשות את מה שאני אוהבת בכזו התמסרות, וזו באמת הזדמנות להגיד להם תודה מעל דפי העיתון".
ובשדרות, מי שמגיעים לטיפולים מזהים אותך כתושבת העיר עוד מצעירותך?
"כן, מזהים אותי כתושבת העיר, גם המטופלים וגם מי שבאים לפה לביקורים. זו הייתה ההזדמנות שלי לחזור למקורות ולהחזיר לעיר שלי".
