שלטון החוק בישראל נמצא בהליך של התפוררות מואצת. הדוגמה העדכנית ביותר היא הודעת רה"מ על מינוי אדם שאינו כשיר לתפקיד ממלא מקום נציב שירות המדינה - בניגוד גמור לחוות דעת היועמ"שית. הלשון שבה השתמש רה"מ מלמדת על כוונות אגרסיביות ואולי קרובות באשר לעתיד היועצת.
הסימנים להתפוררות נמצאים בכל מקום. דרמטית במיוחד היא ההתנהלות סביב החשדות החמורים העולים מתחקיר "עובדה" שהביא ספי עובדיה, ובו ראיות לכאורה לניסיון לשיבוש הליכי משפט, הטרדה ואיומים על עדה, הדס קליין. סביב חקירת הפרשה, גורמים המעורים בפרטים אומרים שהמשטרה מתנהלת בצורה "משונה, ואולי לא משונה בכלל - בדיוק ההתנהלות הרגילה תחת המפכ"ל הנוכחי".
נשאלת שאלה ברורה מאליה: מדוע לא נתפס המכשיר הסלולרי של חני בליוויס המנוחה, שממנו בוצעו ההתכתבויות עם שרה נתניהו, החשודה. ברור שהמכשיר הזה יכול להאיר את הפרשייה כולה. אך עוד לפני שמדברים עליו, יש מכשיר טלפון הרבה יותר מעניין - המכשיר של שרה נתניהו עצמה, שנגדה החשדות בפרשה.
באופן מעניין נתניהו נסעה למיאמי, ארה"ב. אך גם אם היא שם - המשטרה יכולה להוציא צו ללכידת המכשיר.
גורמים המעורים במצב החקירתי סבורים כי מתבצע ניסיון לקבור את הפרשה כולה. לזמן יש מרכיב קריטי. מכשירי טלפון יכולים להיעלם והודעות מסוג זה - להימחק. תיתכן בהחלט פגיעה באיכות של הראיות כתוצאה מצעדי שיבוש.
במשטרה מתדרכים עיתונאים נגד החלטת הפרקליטות לפתוח בחקירה בעניין שרה נתניהו - עניין יוצא דופן כשלעצמו - אומרים שההליכים "ייקחו זמן", שיבחנו את אפשרות ההתיישנות, ולאחר מכן את "השאלות המשפטיות" לגבי תפיסת מכשירי הטלפון. "תירוצים שקופים", אומרים גורמים מעורבים בחקירה, ומזכירים שבעבר הפרקליטות הייתה צריכה לרסן את החוקרים הדוהרים במשטרה, שראו בעבירות שחיתות ציבורית איום ענק על החברה. היום - המצב הפוך.
זוהי רק דוגמה זעירה למגמה גורפת. פרשיית שינוי הפרוטוקולים בלשכת רה"מ שנחשפה ב"ידיעות אחרונות" נחקרה בעצלתיים, למרות אקט תקדימי של מכתב תלונה רשמי מטעם המזכיר הצבאי לראש הממשלה. בניגוד למה שפורסם, המכתב לא הונע רק בגלל שינוי תזמון של שיחה בכמה דקות. חקירת ראש סגל ראש הממשלה הגיעה אחרי חודשים רבים, ולא בוצעו מהלכי חקירה בעיתוי מתאים.
זו לא הפעם הראשונה שהמשטרה איננה רוצה לחקור. המשטרה לא חקרה את הפורצים למחנות צה"ל בעת המלחמה, באקט מסוכן ומופקר - למרות שתמונותיהם שודרו בשידור חי (שלא לדבר על חברי הכנסת שהוציאו הודעות). בעצם, מה שמתפתח בישראל הוא סטנדרט שונה לנבחרי ציבור ומקורבי המשטר - ולכל שאר הציבור. קחו לדוגמה את חוק הרוגלות המוצע: לפי עמדת השרים הרלוונטיים, הנבחרים ועוזריהם יהיו פטורים מאמצעי חקירה חריפים. להם יהיה קל יותר לרמות, לגנוב מאזרח רגיל - וכמובן לקחת שוחד.
עילת הסבירות ממשיכה לחול, ורק בג"ץ מנע את החוק שיפטור ממנה נבחרי ציבור. שוב - עיקרון שלפיו הפוליטיקאים מורמים מעם. חוק מח"ש המוצע שנחשף ב-ynet הוא דוגמה נוספת: אישורו יאפשר לממשלה לפתוח במסעות ציד נגד פרקליטים ושוטרים שיאיימו על השלטון, וכמובן לקבור תיקים נגד אלימות משטרתית וחקירות פוליטיות. החוק צף בדיוק במקביל לחקרית פרשת מקורבי בן גביר. אפשר להמשיך בלי סוף. חוק גוטליב שמנסה להרחיב את החסינות לחברי כנסת. חוק פלדשטיין שנולד פרסונלית, כתוצאה מחקירה שיכולה לסכן את נתניהו. זו מלחמת התשה ואם זה ימשיך כך, בסוף הממשלה תנצח. גם אם לא כל המהלכים יצלחו, מה שחשוב הוא המסר שעובר לכל פקיד כאשר ממנים נציב מדינה לא ראוי, והמסר לכל שוטר כאשר נקברות חקירות. ההשלכות קשות.
ברצועת עזה נאלצים בצה"ל לרדוף אחרי קבוצות יהודיות קיצוניות שמנסות לחדור לרצועה כדי להקים התנחלויות. המשטרה איננה מטפלת בכך, בהשראת בן גביר כנראה, בהמשך ישיר לדרך שבה איננה פועלת בתיאום עם שב"כ לבלימת הטרור היהודי ביו”ש.
סיפור רקע עמוק הוא ההתנהלות פורעת החוק של בן גביר כשר הממונה על המשטרה. בן גביר נטול כל רסן - והצליח לשבור או לצרף אליו את רוב הדרג הפיקודי הבכיר במשטרת ישראל. העתירות שדורשות את פיטוריו הן המחולל הגדול של ההשתוללות הפוליטית שבן גביר נוקט. כל משימתו כרגע היא פיטורי היועמ"שית, כדי לנסות ולהציל את עורו.
אפשר להעריך כי אם היועצת לא תתמוך לגמרי בעתירה לכפות על נתניהו לפטרו (נתניהו מאיים שלא יציית, למעשה), היא יכולה להציע חלופה מידתית. לדוגמה: שרה"מ ייטול חלק מסמכויותיו ויסרס את יכולתו לגרום נזק בתוך המשטרה. אך גם כאן יש בעיה קשה: ראש הממשלה עצמו נאשם בפלילים.
בהתפתחות משטרים בלתי דמוקרטיים, יש שתי תופעות. אכיפה בלתי שוויונית של החוק, ומתן פטור מקיומו למקורבי השלטון. התופעה הזו כבר משבשת לגמרי את המנגנונים הדמוקרטיים ואמון הציבור. לדוגמה: איפה החקירה בעניין מירי רגב בעקבות תחקיר "המקור"? אם על עדויות ממוסמכות ומוקלטות לא מתנהלת חקירה מהירה נגד אנשי ציבור - שום דבר לא ייחקר.
אך ההתפתחות הממאירה והגרורתית היא כאשר המשטרה ורשויות האכיפה מתחילות להתנכל למתנגדי השלטון. לחקור אותם ללא עילה, לזייף נגדם תיקים ולהעמידם לדין. כך עשה פוטין ברוסיה. זהו השלב הסופי שבו הדמוקרטיה פוקעת, כי משתרר פחד המשבית את חופש הביטוי ויכולת עצמאית של עובדי ציבור.
יש לישראל ערובה שכך לא יהיה, כרגע: היועצת המשפטית לממשלה. היא עומדת עם האצבע בסכר. חזית אחרי חזית: נגד מינוי בלתי ראוי בנציבות המדינה, נגד חוק שהוא בלוף בלתי חוקי להשתמטות, נגד חוק שיהפוך את נשיא העליון למשרה פוליטית.
היועצת לא מנהלת את המשטרה ולא יכולה לחקור בעצמה. יש שם עדיין אנשים טובים וקצינים נאמנים לחוק. המפכ"ל יכול לשנות כיוון. "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן", לימד אותנו הרב ישראל מסלנט. משום שהיא מנסה לתקן, בהרב-מיארה היא המטרה הקריטית ביותר של נתניהו, בן גביר ושות'. מתיקי רה"מ, דרך פרשיות בן גביר ועד חקירת שרה נתניהו, חוסר המורא שלה מאיים על השררה. אם המבצר שהוא היא ייפול, ישראל תתקדם במשעול האנטי-דמוקרטי לתחנה הבאה.
