לאחר ימים בהם דווח כי הפערים בין ישראל וחמאס נותרו גדולים, אמר אמש גורם רשמי בארגון הטרור לסוכנות הידיעות רויטרס כי חמאס "אישר רשימה של 34 חטופים שהציגה ישראל, שישוחררו במסגרת עסקה". לדבריו, בחמאס אומרים כי כל עסקה תלויה בהסכמה על הפסקת אש ונסיגה מרצועת עזה. בלשכת ראש הממשלה, מנגד, אמרו כי בישראל לא התקבלה עד רגע זה שום רשימה.
כפי שדווח בעבר, ישראל מבקשת לקבל רשימה של חטופים חיים - אך לפי פרסומים, לא כל החטופים ששמותיהם נמצאים ברשימה אליה התייחס הגורם בחמאס בהכרח בחיים. עיקר הוויכוח נסוב על המספר. המספר שהופיע בתקשורת הערבית, 34, לא מדויק. ישראל עומדת על מספר מסוים ולא מוכנה לזוז ממנו, ויש קונצנזוס בקרב ראשי זרועות הביטחון לגביו שהוא המינימום - לבד מגופות שיושבו לישראל. ביממות האחרונות הייתה התקדמות טובה, ומה שחשוב כעת לצוות המו”מ הוא שקט תעשייתי. מישראל, מארה”ב, ובכלל. בחמאס יש דינמיקה פנימית ברורה: כשאין מנהיג אחד, כל גורם פוזל לשני, כדי לוודא שלא ייחשב לחלש או ותרן. ולכן, כוחות שונים מושכים לאינטרסים שונים.
ההסכמים שהושגו לא חלוטים, ובכל שלב הצדדים יכולים לפוצץ אותם. ברור לגמרי שהניסוחים על סיום המלחמה הם עמומים למדי, וחמאס מבין זאת. הוא גם מבין שייתכן שטראמפ לא יאפשר את חידוש המלחמה במלוא עוזה, אם תיכנס לתוקף הפסקת אש. במובן מסוים, זו נקודה חשובה ביותר: חמאס מניח שהחלק הראשון בעסקה ייצור דינמיקה, וממשל טראמפ יקבל לידיו את המצב החדש שאין מלחמה פעילה ויומיומית בעזה ולא ירצה לחזור אחורה. יותר מאשר האיום של טראמפ על “עד ה-20 בינואר” זהו הסיכוי הזה, שמניע את חמאס. וכמובן, הלחץ הצבאי ברחבי עזה. אם ישראל לא תקבל עסקה, צה”ל ייצא לשורת פעולות התקפיות ביותר ברחבי הרצועה.
גורמים ישראלים ופלסטינים טוענים כי סבב המו"מ הנוכחי "מכריע וגורלי”. ראש המוסד דדי ברנע עשוי לצאת היום לדוחא, בירת קטאר. כמו כן, בעקבות הטענה של חמאס כי אינו יכול לגבש רשימה של חטופים חיים כפי שדורשת ישראל לפני "שבוע לפחות" של הפסקת אש - בישראל שוקלים כי חמאס ישחרר כמה חטופים תחילה כ"דמי רצינות", ואז תינתן לו הפסקת אש של מספר ימים נוספים עד שימסור את הרשימה המלאה.
מי שנמצא בינתיים בקטאר הוא שליחו המיוחד של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן למזרח התיכון, ברק מקגורק, מה שמעיד שהאמריקאים מפעילים לחצים כבדים בניסיון להגיע לעסקה. עם זאת, בוושינגטון ממשיכים להיות סקפטיים, למרות שביידן הורה לצוות שלו לעשות הכול כדי שייחתם הסכם, מאחר שהוא מרגיש מחויבות לסיים את כהונתו בבית הלבן עם עסקה - גם אם תהיה מצומצמת. מנגד, בכירים בישראל אומרים כי יש אפשרות להגיע לעסקה עוד השבוע, אך מדגישים כי מדובר באופטימיות זהירה. אף על פי כן, לנוכח ניסיון העבר, הם מדגישים ש"עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר" - ובעיקר לא רוצים שוב להשלות את משפחות החטופים.
האמירה המקוממת של סמוטריץ'
ראש הממשלה בנימין נתניהו כינס אתמול דיון ביטחוני, אך בלשכתו טענו כי הדיון לא נערך במטרה להתמקד בסוגיית החטופים. מוקדם יותר כתב שר התרבות והספורט, מיקי זוהר: "אני וחברי הממשלה מסיעת הליכוד נתמוך בעסקה שמוביל נתניהו, שתחזיר הביתה את אחינו ואחיותינו משבי חמאס ותבטיח את ביטחון חיילינו. טוב יעשו כל חברי הממשלה אם יתמכו בנתניהו בעסקה החשובה הזאת. זו חובתנו המוסרית ואין מצווה גדולה יותר מפדיון שבויים". ח"כ משה גפני (יהדות התורה) אמר אתמול גם הוא כי, "התפקיד שלנו כיום הוא לקרב את כולם והדבר החשוב ביותר במדינה היום הוא שחרור החטופים. אין דבר יותר חשוב מזה שהממשלה צריכה לעשות".
אתמול נודע כי בשבוע שעבר פגש שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כמה משפחות חטופים בשיחת מסדרון בכנסת, ואמר להן, לפי אחת הנוכחות, "גופות אני לא מביא בעסקה - אלא רק במבצע צבאי. המדינה לא הפקירה אף אחד". חנה, דודתה של ענבר הימן שנרצחה בשבי, שנכחה בשיחה: "הסברנו לו ש'גופה' זה מחבל, היקרים שלנו הם חללים - אזרחים שהופקרו ונחטפו ממדינת ישראל. הוא ענה 'כן, אבל אני לא אשלם עליהם כל מחיר. המדינה לא הפקירה אף אחד'. לא נראה שהבן אדם רוצה עסקה בכלל, לא חלקית ולא מלאה. הוא רוצה עסקה - אבל לא מוכן לשחרר רוצחים או לשלם מחירים? היינו פשוט בשוק, והלכנו בהלם הביתה".
שי אלבג, שחמאס פירסם שלשום אות חיים מאחותה החטופה לירי, אמרה ל"ידיעות אחרונות" כי "ראש הממשלה והרמטכ"ל וכולם אמרו לנו שהם עושים הכל, אבל מה זה 'עושים הכל?' היא צריכה להיות בבית. אני מקווה שהם הסתכלו ללירי בעיניים והבינו שצריך להוציא אותם משם. היא אמרה בעצמה, תנסו לדמיין שהילד שלכם שם. אני רוצה שכולם ידמיינו את זה. שתצא כבר עסקה לפועל, ושכל המשפחות יקבלו את היקרים שלהן".
ימית אשכנזי, אחותה של החטופה דורון שטיינברכר, קיבלה אות חיים ראשון ואחרון מדורון ביום ה-107 למלחמה. "אני לא צריכה לחכות לאות חיים מחמאס, אני צריכה את אחותי חיה בבית. ואתמול כבר", אמרה, "התמונות של לירי החזירו אותנו לסרטון של דורונה. הן מנכיחות את הפחד עליה. הם גוססים שם, חשופים כל רגע להתעללויות הכי קשות שהראש שלנו אפילו לא יכול לדמיין. ולכן חייבים להגיע להסכם, בכל מחיר. נדע ונוכל להתמודד עם ההשלכות. נבחרי ציבור נוטים לדבר על העתיד, ועל מה עלול לקרות אם ישוחררו מחבלים, ואף אחד מהם לא טורח לעצור ולחשוב על ההווה של דורון, על ההווה של כל החטופים שנמקים ונגמרים לנו במרתפי חמאס".
יחי יהוד, אביה של החטופה ארבל יהוד, שמוחזקת בשבי עם בן זוגה אריאל קוניו, שיתף: "הסרטון העלה בנו הרבה תחושות של פחד, שתמיד נוכח, על תנאי החזקתה של ארבל בשבי ועל ההתעללויות שהחטופים עוברים. יש בנו תקווה שמפעמת, תקווה להצליח במשימת חיינו ללדת את ארבל בשנית ולהחזירה לחיק משפחתנו, ולהתחיל במסע השיקום הארוך שלה”.
"ישבנו שבעה, אבל נמשיך להילחם"
בתוך כך, אתמול ציינה משפחת נאוטרה 30 ימים מאז קיבלה את הבשורה הקשה כי בנם, סרן עומר נאוטרה, נפל בעת מילוי תפקידו ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה. "אחרי שבמשך 422 ימים נלחמנו, מתוך תחושה ומחשבה ואמונה שעומר בחיים ושאנחנו רוצים להביא אותו בחיים, קיבלנו דפיקה על הדלת שלנו בניו-יורק", אמר אתמול האב רונן, "בדלת היו הקצין שמלווה אותנו מהארץ ושגריר ארה"ב בישראל. הם מודיעים לנו שעומר, לפי ממצאים חדשים, לא בחיים. זאת תחושה של בלון גדול ונפוח שמתפוצץ בפנים. צריך לדעת איך להתמודד ולקבל מלא החלטות, אי-אפשר להיות מוכנים לזה".
האם אורנה סיפרה כי "קיבלנו החלטה שנשב שבעה, אבל נמשיך להילחם. ואז באה ההחלטה במציאות המורכבת עוד יותר שלנו, שהיא מתפרסת על פני שתי יבשות בעצם - איפה יושבים שבעה? החלטנו לפצל את השבעה ולשבת גם בניו-יורק וגם בישראל. בשנה האחרונה ניהלנו מאבק מאוד, מאוד, מאוד אינטנסיבי, ובדרך התגייסו סביבנו כל הקהילה היהודית בארה"ב וגם קהילות אחרות, ובעצם ביקשו מאיתנו, תשבו שבעה גם בניו-יורק, כי כל כך הרבה אנשים רוצים לבוא ולנחם אתכם. וכך היה באמת".
רונן הוסיף: "הבן שלנו לא היה חייב להתגייס. הוא עשה זאת מציונות טהורה, מתוך אהבת ישראל ומתוך היצמדות לערכים של ערבות הדדית. האתוס הישראלי הוא שאנחנו דואגים למי שבסכנה. הפצע הזה של החטופים חייב להירפא. והדרך היא בחזרה מלאה של כולם בעסקה קצרה, בהודעה שהגענו לסיומה של המלחמה. להמשיך הלאה, לשקם את החברה, לעשות ועדת חקירה אמיתית שתעשה תיקונים. עדיין לא קיבלנו תחקיר רציני על מה שקרה בטנק של הבן שלנו. רק לפני כמה שבועות שמענו את הקלטת הקשר. שמענו את הבן שלנו קורא לעזרה, מבקש שיבואו לחלץ את החייל שלו, שנהרג שם, ועזרה לא הגיעה. ואנחנו 15 חודשים אחרי, עדיין נאבקים להחזיר אותו הביתה. עד מתי?"
אורנה ורונן נאוטרה, הוריו של עומר שגופתו מוחזקת בעזה: "הבן שלנו לא היה חייב להתגייס. הוא עשה זאת מציונות טהורה וערכים של ערבות הדדית. האתוס הישראלי הוא שאנחנו דואגים למי שבסכנה. הפצע הזה של החטופים חייב להירפא. והדרך לרפא את זה, היא בחזרה מלאה של כולם בעסקה קצרה, בהודעה שהגענו לסיומה של המלחמה ובשיקום החברה"
