אין הרבה אנשים במדינת ישראל שמכירים את עולמם של בעלי החיים – ושל מי שמאמצים אותם, כמו יעל ארקין, שהחלה את דרכה בתחום בשנת 1991 כמתנדבת בעמותת "תנו לחיות לחיות", ומאז 2010 נושאת בתפקיד מנכ"לית העמותה.
ארקין, אמא לשני ילדים, סבתא לשני נכדים (בקרוב שלושה), מגדלת בביתה ובחצר הבית בתל-אביב שלושה כלבים ו-22 חתולים. "הכלבים נמצאים בבית ויש לי הרבה חתולים נכים, בלי רגל, בלי עין, עם בעיות נוירולוגיות, שגם הם נמצאים בבית. שאר החתולים נכנסים ויוצאים", היא מסבירה.
מעניין איך היחס בין בעלי החיים הנכים לבריאים.
"כל מערכות היחסים בין בעלי החיים מדהימות, בלי קשר למצב הבריאותי. עם זאת, יש ביניהם כמובן יריבויות אישיות של זה לא מחבב את ההוא, וההוא לא מחבב את זה, וכששניים רבים אנחנו מיד יודעים מי רב עם מי. הדינמיקה מאוד דומה להתנהגות של בני אדם. יש גם מערכת יחסים מיוחדת בין הכלב שובי, הנסיך, שמשמש כלב נחייה עבור מזרובה, החתולה העיוורת. היא פשוט כל הזמן איתו והוא כנראה נותן לה ביטחון", צוחקת ארקין, והגאווה ניכרת בקולה.
"תנו לחיות לחיות", שמציינת בקרוב 40 שנה להיווסדה, פועלת בהרבה מאוד מישורים עבור בעלי החיים, כולל מוקד חירום לדיווח על בעלי חיים בסכנה ואמבולנסים שנשלחים לחילוצם, מרפאות שמטפלות בהם, וגם פרויקטים ייחודיים לשילוב בעלי חיים בחברה, כמו למשל זה שמתקיים בכלא חרמון.
"זה פרויקט של שיקום הדדי", אומרת ארקין, "הכלבים שלנו ישנים בכלא עם האסירים, שמטפלים בהם, דואגים לאילוף שלהם ומכינים אותם לאימוץ, מה שמקנה לאסיר תעודת מאלף והוא בעצם רוכש מקצוע. הפרויקט מדמה בית עבור הכלבים, כי הרבה פעמים כשמוציאים כלב מכלבייה הוא צריך תקופת הסתגלות, וזה מה שקורה בכלא. הם רוכשים שם סדר יום, לומדים התנהגות, מסגלים הרגלים, לומדים לאכול בשעה קבועה, איך להתנהג עם הבעלים. זה מאפשר למשפחות לקבל את הכלב במצב יותר בשל, מה שיעזור לו להיקלט ויגדיל את הסיכוי שלא יוותרו עליו – כי יתעוררו פחות קשיים בתהליך האימוץ".
ארקין אומרת שלהתאים בין כלב או חתול לצרכים של משפחה זו תורה שלמה. כל משפחה שמגיעה לעמותה ממלאת שאלון כדי שההתאמה תהיה מלאה. "חשוב לנו לתת את התמיכה והליווי כדי שמשפחה תבין שזו ריצה למרחקים ארוכים. לא תמיד כשמאמצים כלב הכל מסתדר כל שנייה", היא מסבירה.
בנוסף ליצירת מאץ' בין כלבים למשפחות, העמותה עוסקת הרבה בקידום של חקיקה בכנסת בתחומים של זכויות בעלי חיים. "כרגע אנחנו עובדים על שתי הצעות חוק מאוד חשובות – אחת מהן היא איסור זיווג ומכירה של כלבים וחתולים. ידוע לנו שאחת הסיבות לירידה הגדולה באימוץ כלבים בשנים האחרונות היא שיותר אנשים קונים כלבים דמויי גזעיים. זה נפוץ בעיקר מהקורונה, כשאנשים חיפשו כלבים היפואלרגניים שלא משירים שיער. על כל כלב כזה שמישהו קונה, ממיתים כלב אחר בהסגר עירוני. הצעת החוק באה לנסות ולפתור את בעיית הקנייה ובתי הגידול שמגדלים כלבים בתנאים קשים והנקבות שם ממליטות כל החיים. ההצעה כבר עברה בקריאה ראשונה", מתגאה ארקין.
הצעת החוק השנייה נוגעת לאיסור ייצור ומכירה של מלכודות דבק ורגל, שמתאכזרות מאוד לבעלי החיים וגורמות לפעמים מוות בייסורים, ולא רק לחיות הבר שעבורן מיועדות המלכודות, אלא גם לציפורים, גורי חתולים וזוחלים שנדבקים אליהן.
אבל מה באמת אמור לעשות חקלאי שהזאב טורף לו את הלול? לא להציב מלכודת?
"אחד הדברים שחשוב להבין זה מה קורה עם הממשקים שנקראים 'טבע עירוני'. היום, בגלל בנייה מואצת וצמצום שטח המחיה של חיות הבר, אנחנו רואים יותר מצבים שבהם בעלי החיים נכנסים לעיר: חזירי בר בחיפה, תנים בכל פינה בתל-אביב. זה קורה כי אין לחיות איפה לחיות. צימצמו להן את שטחי המחיה, הן מחפשות מזון ונכנסות לתוך הערים, וצריך יהיה למצוא לזה פתרון שהוא לא הרג. רוב הפרויקטים בעולם שבהם הרגו חיות בר רק החריפו את הבעיה".
מה עושים בעולם?
"בעולם יש כל מיני פיתוחים בנושא. אחד מהפרויקטים המעניינים הוא מזון שמעקר ומסרס את בעלי החיים. יש בארץ פיתוח שנמצא בשלב מחקרי מתקדם, של מזון לחתולים שאמור לעצור התרבות, כלומר כל עוד מאכילים אותם – הם לא יתרבו. בהמשך יש כוונה לפתח את המחקר לתנים ולכלבים. בטקסס יש מזון מעקר ומסרס לחזירי בר. העולם באמת מנסה לפתור את הסוגיה, כולל פרס של 20 מיליון דולר שמציעה קרן מתחום האקולוגיה למי שיפתח גלולה שתעצור את ההתרבות של בעל החיים ותשבית את מערכת הרבייה שלו".
ממש לפני חודש פירסמו ב"תנו לחיות לחיות" את דוח מצב בעלי החיים השנתי, ובפרק על חיות הבית אפשר לראות עד כמה הורע מצבם של הכלבים במהלך המלחמה. כיום, בהוראת שעה של משרד החקלאות וממשלת ישראל, יש אישור להרוג כלבים שנמצאים באזורי מלחמה, בין אם נכנסו מעזה או מלבנון ובין אם שהו באזורים הללו קודם לכן, ננטשו והפכו לכלבים משוטטים. הסיבה היא שהמכלאות מלאות, אין מספיק משפחות מאמצות, והתוצאה היא שיותר מ-5,000 כלבים בישראל מוצאים להורג מדי שנה.
הירידה במספר המשפחות המאמצות קשורה למלחמה?
"לא. היא קשורה לכך שהישראלים התרגלו לקנות כלבים. אנחנו רואים את זה במספרים עולים משנת 2018. באותה שנה מסרנו לאימוץ 1,000 כלבים, והשנה קצת יותר מ-300, בעוד במאגר השבבים רואים שאין ירידה במספר הכלבים שחיים בבתים. כלומר, יש פחות כלבים מאומצים ויותר כלבים קנויים, וכאן הבעיה. ולכן, הצעת החוק שאנחנו מקדמים של איסור זיווג ומכירה של כלבים היא כל כך חשובה", אומרת ארקין.
סביר להניח שגם המצב הכלכלי מקשה על האימוץ?
"בהחלט. אנשים מחזירים כלב שאימצו כי הם פוחדים מעלויות. אנחנו גם מעודדים אימוץ של כלבים מבוגרים או חולים במחלות כרוניות, ואז כל ההוצאות הרפואיות על חשבוננו והם מקבלים גם מזון עבורם במחירי עלות".
