כפי שהדברים נראים כעת, כבר בשבועות הקרובים ישראל תשתלט על רצועת עזה ותעשה ממנה מחנה הסגר לאוכלוסייה הפלסטינית המקומית. מהלך שגוי מכל הבחינות.
הרעיון שהועלה לפני שנה, לפיו צה"ל ישלוט שליטה צבאית בלבדית על הרצועה בשעה שהשליטה האזרחית תופקד בידי גורם ערבי-בינלאומי, בלי השתתפות הרשות הפלסטינית, לא יצא אל הפועל. גם לא היה סיכוי שייצא. זו הייתה פנטזיה של ממשלת ביבי-סמוטריץ'. אף אחד חוץ מההרשות הפלסטינית לא יסכים לקחת אחריות לניהול אזרחי של רצועת עזה – מקום עני, צפוף, הרוס, אלים, חסר תקווה ורווי נשק, כשבמקביל יש שם ממשל צבאי ישראלי. פקידים סעודים או קבלנים אמריקאים לא יחלקו כסף וסיוע למאות אלפי משפחות עזתיות בחסות חיילי צה"ל ותחת פיקוח שב"כ.
הפנטזיה שולבה בהצבעה משותפת בכנסת של הקואליציה והאופוזיציה באוקטובר אשתקד לאישור "חוק להפסקת פעילות אונר"א", או בשמה המלא: "סוכנות האו"ם לסיוע ותעסוקה לפליטים פלסטינים". הסוכנות הוקמה ב-1949 על ידי העצרת הכללית של האו"ם והפכה עם השנים לגוף הסיוע הבינלאומי היחידי שפועל ברציפות בריכוזי פליטים (לשעבר) וצאצאיהם, בעיקר ברצועת עזה. ערב מלחמת חרבות ברזל העסיקה אונר"א 32,000 עובדים, רובם פלסטינים, בתקציב שנתי של מיליארד דולר פלוס. היא הפעילה מאות בתי ספר, מרפאות, מרכזי הכשרה ומתנ"סים, וחילקה תלושי מזון ומצרכים בסיסיים. ביקורת קשה נמתחה על אי-יעילותה, השחיתות שפשתה בה וקשריה עם ארגוני טרור, במיוחד עם חמאס. החשיפה כי בין עובדי אונר"א יש אנשי חמאס הייתה גם הנימוק המכריע לחקיקה ישראלית נגדה ולצמצום התמיכה הכספית העולמית בה.
אולם החוק נגד אונר"א אושר בלי שנמצאה חלופה מציאותית ומעשית לסוכנות. עם כניסתו לתוקף, מה שיקרה בקרוב מאוד, עלולה כל פעילותה ברצועת עזה להיפסק באחת. מי ימלא את מקומה? בטח לא צה"ל; אסור להטיל תפקיד זה על צבא שממילא חסר לו כוח אדם למשימות לחימה. ואילו חברות קבלן פרטיות ועמותות רצון טוב, ישראליות וזרות, מסוגלות לכל היותר לחלק מנה חמה אחת ביום למאות אלפי העקורים יושבי האוהלים.
המועמדת היחידה להחליף את אונר"א הייתה ונשארה הרשות הפלסטינית, שהיא כידוע שנואת נפשה של ממשלת ישראל העכשווית. עד מלחמת חרבות ברזל שילמה הרשות הפלסטינית משכורות לרבבות עובדיה שהועסקו במנגנונים אזרחיים ברצועת עזה, כדי להבטיח את המשכיות ריבונותה שם. הסדר הזה נמשך גם אחרי הכיבוש האלים של הרצועה על ידי חמאס ב-2007. אלא שישראל הרשמית לא פנתה ולא מתכוונת לפנות לרשות בנושא השליטה בעזה.
בפועל, אלה האופציות של ישראל: או שנכפה על 2.2 מיליון עזתים ממשל צבאי וחיים עלובים במחנות הסגר שצה"ל ושב"כ ינהלו, ובכך נעודד טרור; או שנצא מהרצועה אחרי שחרור החטופים וחתימה על הסדרים, ונעביר את מושכות השלטון לרשות הפלסטינית – צעד שיאפשר לגורמים ערביים ובינלאומיים להצטרף לשיקומה ופיתוחה הכלכלי. אז היא תוכל להפוך לחבל ארץ שבו ירצו תושביו לגור, לעבוד, להתנער מטרור ולחיות חיי שלום נורמליים. זה פתרון שהכל יצאו ממנו מרווחים, חוץ משרידי חמאס. כך נוכל לקוות שתהה זו המלחמה האחרונה, הפעם לא כשם זמני.
