בדקה השנייה של המשחק המרגש למען החטופים שנערך אמש באצטדיון בפ"ת, איתן גונן עט על כדור שהדף דני עמוס והחטיא מקרוב. לרגע המאורע הזה העלה בפניו חיוך של החמצה, אך מיד לאחר מכן יכולת לראות כיצד הוא מנער מעליו את הסיטואציה, מבין שהמשחק הוא לא הסיפור המרכזי במפגש בין כוכבי העבר למשפחות החטופים וחבריהם מהעוטף.
"הייתי משוכנע שרומי תהיה פה כבר כשהיוזמה החלה לפני חודש", אומר איתן, כמה דקות לפני הפתיחה. "לא האמנתי שאגיע לפה ללא רומי". מבחינתו, כמו גם שאר השחקנים, 60 דקות הכדורגל היו אסקפיזם, הפגנה של ערבות הדדית וקריאה להחזרת החטופים בדיוק 15 חודשים מאז השבת הארורה. "הילדים שלנו בעזה ולא ביקרו אותם רופאים מהצלב האדום, הלוואי שרומי שלי תראה את הכתבה הזו וזה ייתן לה כוח. הייתי שמח לצאת מפה ולתת לה את כל כר הדשא הזה לשחק עם מי שהיא רוצה", המשיך האבא.
האצטדיון בפ"ת כבר חווה רגעים מרגשים מאז פתיחתו לפני 13 שנה, אך ספק אם נערך בו משחק כל כך אמוציונלי – במובן אחר לגמרי מהקשר של כדורגל. נכון, על כף המאזניים לא עמדו תואר או הישארות בליגה, גם תוגת הירידה לא ביצבצה בסיומו בחשש. זה היה אירוע קצת יותר חשוב – קריאה מהדהדת להשיג הסכם שיחזיר את כולם הביתה.
בזה אחר זה עלו לדשא שחקני עבר מפוארים כמו יוסי בניון, איתי שכטר, עופר שטרית, שמעון גרשון ואחרים. אך בניגוד לימי עבר, כוכבי נבחרת הוותיקים של ישראל לא היו ההיי לייט, אלא משפחות חלק מ-100 החטופים שנמקים במנהרות חמאס.
"האחים שלי סובלים"
למשך שעתיים, קרובי משפחותיהם של שלמה מנצור, עומר ונקרט ורומי גונן נפרדו מהנייד ומעדכוני המו"מ, והתמקדו במשהו טריוויאלי וחסר חשיבות כמו משחק כדורגל. זאת לצד חברים של חטופים, רובם מהעוטף. מאות הצופים ראו את תמונותיהם של החטופים על מסך ענק, בעוד הכרוז הקריא את שמותיהם והקהל ענה לו במילה הכל כך מזוהה עם המאבק - "עכשיו". השחקנים התחלקו לשתי קבוצות - שועלי התקווה ואריות החופש - והמשחק הסתיים ב-4:4. הניצחון היחיד כאן הוא שכל החטופים יחזרו הביתה במהרה.
עמוס הורן, נציג המשפחות, נאם לפני הפתיחה והזכיר את שני אחיו, יאיר ואיתן: "לפני 7 באוקטובר היינו נפגשים לבירה לפני כל משחק של באר-שבע בטרנר. היום אני עומד פה מולכם ושני האחים שלי סובלים במנהרות. הם לא יכולים לעמוד זקוף, אין להם אוויר. יש עסקה על השולחן וחייבים להחזיר את כולם. רק ככה נוכל להתחיל את הריפוי והשיקום של המדינה".
שרון שרעבי, אח של אלי שרעבי החטוף ויוסי שרעבי ז"ל שגופתו מוחזקת בידי חמאס, דיבר גם הוא מהלב: "במשך 15 חודשים אין לנו רגע של נחת, חודשים מטלטלים, במיוחד עם הרשימה שמתפרסמת, כשאלי ברשימה ויוסי לא. זה מטלטל את הנפש, אסור לנו להשלים עם עסקה חלקית, ניאבק עד החטוף האחרון. זה אירוע מאוד מרגש, יחד עם ההתאחדות לכדורגל, שמביעה את התמיכה המאוד גדולה שלה ורוצה להיות חלק ממשפחת החטופים. להבקיע גול זה להשיב אותם הביתה".
"לא נשברת"
פיני בלילי, שלבש את החולצה מספר 7 של מתן צנגאוקר, הסביר: "אני בדרך כלל עם המספר 17, אבל כשנכנסתי לחדר ההלבשה וראיתי את שמות החטופים על החולצות, החלטתי לבחור בזאת של מתן. מבחינתי, אמא שלו עינב מעוררת השראה. לא משנה מה עושים לה, היא לא נשברת. מדובר במשחק מאוד מרגש עם תחושות אחרות, לא אני ולא אף אחד יכולים לתאר אותן. שיחקתי בלא מעט משחקי הוקרה, אבל היום זה משחק עם המשפחות עצמן. אין את המילים כדי להביע את הנחמה. כל זה צריך להסתיים כשכל החטופים חוזרים הביתה".
בניון היה משוכנע באותו בוקר של 7 באוקטובר שאחותו וילדיה נרצחו בביתם בבארי, עד שגילה שאחיינו חיסל את המחבלים וכולם שרדו. כוכב העבר נראה נרגש מאוד והצטלם עם תמונתו של שחקן העבר ליאור אסולין ז"ל, שנרצח במסיבת נובה. "הרגש צף ברגעים כאלה", שיתף בניון, "כל אחד הציג את עצמו ואת הסיפור של החבר, האבא או הסבא. כולנו מתפללים שהם יחזרו".
