הביקורות וההכפשות מכיוון הקואליציה על המועמד לנשיאות בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, נשמעו גם אמש בישיבת הוועדה לבחירת שופטים שהחלה לדון באלפי הסתייגויות – רובן נגד מינויו.
יו"ר הועדה, שר המשפטים יריב לוין, זימן לדיון באופן חסר תקדים אנשי עמותות משפטיות מהימין, וגם את יו"ר ועדת החוקה של הכנסת שמחה רוטמן, שהביעו את מחאתם נגד הבחירה הצפויה של עמית. השופט עמית, שהגיע לישיבה, יצא מיד כשהחל הדיון בהסתייגויות נגדו כדי לא לעמוד בניגוד עניינים.
לפני הדיון ניסתה חברת הוועדה קארין אלהרר (יש עתיד) לארגן הצבעה כדי שדברי המסתייגים לא יישמעו. השופט עמית אמר כי לא ישתתף בהצבעה כזו, וכך גם השופט נעם סולברג, והשר לוין השיב: "אין חשש שתשתתפו בהצבעה שלא קיימת. אני מופתע שאתם כולכם באותה דעה". יונית קלמנוביץ', נציגת לשכת עורכי הדין, עקצה: "כמו שאתם באותה דעה". לוין ענה לה: " בדיוק, הכל פוליטי".
בהסתייגות שהגיש לוועדה ובפוסט שהעלה לפני הדיון, טען ח"כ רוטמן שפסיקותיו של עמית מתאפיינות בניתוק מהמציאות. "לא מפריע לעמית שהמשטרה לא אוכפת כששורפים את איילון, או כשתוקפים ומטרידים נבחרי ציבור". לדבריו, הסיבה העיקרית להיעדר האכיפה היא "אוזלת היד של המערכת שלך, של בית המשפט, ששוב ושוב משחרר אנשים עם עונשים מצחיקים, או למעצרי בית בהשגחת עבריינים אחרים". לפי רוטמן, עמית הוא "שופט פוליטי" המתאפיין באקטיביזם קיצוני שלא אחת פסק כשהיה מצוי בניגוד עניינים. רוב טיעוני המסתייגים האחרים שהוזמנו היו דומים בתוכנם.
אחרי שיסכה בינה מהתנועה למשילות טענה בדיון שבג"ץ מתערב בסוגיות ביטחוניות, השרה אורית סטרוק שאלה אותה: "האם את חושבת שהמינוי של יצחק עמית יפגע בביטחונה של מדינת ישראל?". בינה השיבה: "כן".
בתום דיון הוועדה, אמרה נציגת האופוזיציה אלהרר: "השר לוין בחר פעם נוספת למעול בתפקידו, ולבזות את חברי הוועדה והמועמדים לנשיאות ביהמ"ש העליון. לא ייתכן ששר שרואה את האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו לפני טובת הציבור יעמוד בראש מערכת המשפט של מדינת ישראל".
הדיון בהסתייגויות יימשך גם מחר ובמהלך השבוע הבא.
בית המשפט העליון, נזכיר, פועל בלי נשיא קבוע מאז יציאת הנשיאה הקודמת אסתר חיות לגמלאות באוקטובר 2023. בג"ץ הודיע לשר לוין שעליו להעלות להצבעה את בחירת נשיא בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים עד 16 בינואר. כפי שנחשף השבוע ב”ידיעות אחרונות”, ההערכה היא שהשר יקיים את הצו – אך תחת מחאה.
