"הייתי בבית בעין הנצי"ב וקיבלתי שיחת טלפון מהמספר של אלעד. נווה היה על הקו וסיפר בקור רוח, 'אבא מת, אבא מת, אני לא צוחק איתך, ירו בו'. הרגשתי שהידיים שלי נושרות והתיישבתי על הספה. התקשרתי למשטרה כי הבנתי שזה בזמן אמת ואני אהיה זו שמדווחת, ותוך כדי הבנתי שאדם יהודי לקח את נווה אליו, שהוא בידיים טובות ושכל הכוחות בדרך למקום. ברגעים הראשונים חשבתי שאולי נווה לא הבין, וחיכיתי במשך כמה דקות לשיחה מאלעד שיגיד שהכל בסדר, ואז בתוך תוכי הבנתי שהנורא מכל הגיע אליי הביתה, קרה בדיוק מה שפחדתי ממנו".
כך משחזרת את רגעי האימה טל וינקלשטיין (32), אלמנתו של רס"ם אלעד וינקלשטיין ז"ל (35), חוקר נוער במשטרת אריאל שנרצח בפיגוע הקשה בכפר פונדוק ביום שני. לצידו נרצחו גם עליזה רייז (70) ורחל כהן (73) ז"ל מהיישוב קדומים. "ואז רצתי לפעוטון בסערת רגשות ולקחתי את עומר אליי", ממשיכה טל, "חברה טובה הסיעה אותנו לירושלים, לבית של ההורים שלי בשכונת רמות. ממש מיד הגיעו השוטרים והודיעו לי באופן רשמי. הם אמרו לי שאלעד נהרג, ואני תיקנתי אותם שהוא נרצח. בבוקר שאחרי הסברתי לעומר שאבא מת והוא בשמיים, שהוא אהב אותו הכי בעולם. כל יום אלעד אמר לי שעומר הוא לא ילד רגיל אלא מלאך מיוחד. הוא רואה את התמונות ואומר בהתלהבות 'אבא', רואה את כמות המנחמים ומבין שקרה משהו".
טל ואלעד הכירו לפני ארבע וחצי שנים, ולפני שלוש שנים התחתנו. "זאת הייתה חתונה שקטה וצנועה עם בני משפחה וקרובים בלבד. חתונת שישי בבוקר, עם קפה קר וארוחה חלבית. שנינו אהבנו את השקט, צניעות, בליינים בטבע ובעיקר אהבנו להיות יחד בבית. גידלנו בהמון אהבה את עומר, בננו המשותף בן השנה ותשעה חודשים, ואת נווה, בנו הבכור של אלעד שהוא בן 10, וגדל גם עם אמו בקרני שומרון. לפני חודש אלעד חגג יום הולדת ועשינו יום כיף בעמק המעיינות ובכנרת, ובערב חנוכה חגגנו יום נישואים", היא מספרת.
האסון הנורא, היה כאמור בדיוק מה שטל חששה ממנו. אחרי החתונה גרו בני הזוג במשך שנתיים בקדומים, שם שימש בעבר אלעד כרבש"ץ של היישוב. "שנאתי את פונדוק ואת כל המציאות באזור הזה בגלל הסכנה. הרגשתי שהפיגועים מתרחשים בתכיפות גבוהה והשאלה היא לא אם אלא מתי, לכן רציתי לעוף משם ובחרנו אזור שקט וירוק", היא מסבירה, "תמיד פחדתי על עומר ועליי, הייתי בטוחה ששום דבר רע לא יקרה לאלעד. הוא לא פחד מכלום, היה קטן ורזה, אתלט, חזק פיזית ונפשית, בטוח בעצמו.
"עשינו הימור כשהצטרפנו לקיבוץ, וההימור היה מוצלח מאוד. זכינו בקהילה אנושית מדהימה בעין הנצי"ב, יפים כמו העמק, וחלמנו להזדקן מול הרי גלעד ולהצטרף לקהילת נהגי הקלנועיות של הקיבוץ. אלעד לקח יומיים חופש השבוע כדי להתחיל במבחני הקבלה לקיבוץ. החיים בעמק הפכו לרגועים וירוקים, וחשבתי שבזכות זה שאלעד שוטר אני פטורה מההתמודדות של נשות המילואים - ואהיה פטורה מהסטטיסטיקה של הנקישה בדלת של המודיעים. הצטרפתי לחבורה השחורה. זה עצוב והזוי שאשכרה בדיוק האסון שממנו פחדתי במשך שנים קרה, ובדיוק במקום שממנו פחדתי".
טל מוסיפה כי "הייתה לנו זוגיות טובה ופשוטה, עם אתגרים שיש בכל זוגיות. תמיד רצינו להתעלות וציפינו מעצמנו להרבה בהורות ובזוגיות. רציתי הרבה ילדים וגם אלעד רצה, היה לי ברור שזה יקרה. הוא היה הבעל המושלם, עשה הכל והגשים עבורי כל חלום שהיה לי. הוא היה מגנט לילדים, נווה ועומר זכו באבא הכי טוב בעולם. בעבודה הוא היה הכי קשוח ובבית הכי רך בעולם. פיו וליבו שווים. הוא אהב ליהנות מהחיים, טייל הרבה בארץ ובעולם. הוא היה אמור לעבור לתחנת המשטרה בבית-שאן, וממש לפני כמה ימים הוא קנה כרטיסים לאוסטריה, לחופשה זוגית לפני המעבר".
