כשפותחים אפליקציית חדשות, קופצות פרסומות. זה המודל העסקי – תגיע סקרן לקרוא מה קורה בעולם ותקבל על הדרך פרסומת לבנק, טלפון או סופרמרקט. מה אפשר למכור לציבור? מתברר שהכל. ביטוח לאומי השקיע בפרסום באתרים השונים, כמו גם באינסטגרם שלו, בשביל לבשר על כך שביום שלישי הועבר מענק מיוחד למשפחות החטופים זו הפעם השישית (כולל סימן קריאה בסוגריים! וסרט צהוב בצורת לב). ברשתות החברתיות זה הגיע גם עם פירוט: מענק רבעוני לכל משפחה בסכום שנע בין 90 אלף ל-200 אלף שקל. כאילו מדובר באראלה ממפעל הפיס. הרגע הזה, אגבי כביכול, חושף את התודעה המעוותת של מוסדות המדינה: במקום להשפיל מבט ולתמוך בצנעה במשפחות שמקבלות סיוע מקולל שאיש לא מעוניין בו, מנצלים את המובן מאליו בשביל סיבוב יח"צ.
הסרט הצהוב נולד בשביל להעלות מודעות, והפך אחרי למעלה משנה לעוד אקססורי. בשבועות מינפו אותו למכירת זרים צהובים, בחנוכה קישטו איתו סופגניות, וכשגל גדות הסתפקה רק בטבעת צהובה ולא בסיכה בטקס גלובוס הזהב – סערו הרשתות. כי מה משנה המהות אם יש נראות? יקשטו הסרטים הצהובים את כל מדינת ישראל, ואולי את כל העולם כולו, ויפטרו אותנו מלפעול בבהילות עבור שחרורם של אחינו ואחיותינו. קל לזעום על גדות בטוקבקים משום שלא ענדה סיכה צהובה, אבל מה הדרישה מראש הממשלה וחבריו שמקפידים על סיכה צהובה ולא פועלים מספיק בשביל לסיים את הסיוט הזה?
השבוע הזה החל ברשימת חטופים שלפי התקשורת הזרה ישראל ביקשה לשחרר בחודשים האחרונים. רשימה שפירקה משפחות מפורקות ממילא. ההיחשפות לשמות לצד חוסר הוודאות מי חי ומי מת הכניסו את המעגלים הקרובים של החטופות והחטופים לטירוף של תקווה, ייאוש, חרדה וזעם. אין שום סיכה או מענק שיוכלו לרפא את הסבל שהמשפחות עוברות יום ביומו.
השבוע הזה נחתם בהודעה על כך שהחטופים יוסף אל-זיאדנה ובנו חמזה מתו בשבי, לא ברור באילו נסיבות, אך יש סבירות גבוהה שפעילות של צה"ל באזור שבו שהו הובילה למותם. בני משפחתם, בלאל ועאישה, ששוחררו בפעימה הראשונה, התבשרו שאביהם ואחיהם מתו במקום שממנו הם חולצו. במציאות נורמלית הידיעה הזו הייתה שוטפת לחלוטין את השיח הציבורי ומוציאה המונים לרחובות. אבל המציאות מעוותת. ולכן בערב שבו מדווחים על מוות של חטופים בשבי אפשר גם לראות "ארץ נהדרת". העיקר שיש סיכת חטופים.
לפני שבועיים שמעתי את ויקי כהן, אמא של החייל נמרוד כהן, שנחטף בחיים מהטנק שלו. היא עוברת במסירות בין קהילות ובתים, מספרת על הבן שלה ומנסה להעיר ולעורר את הציבור. ויקי אמרה בעדינות כמה פעמים שהיא מבקשת שכל אחד יעשה מה שהוא מרגיש בנוח איתו בשביל לעזור ולקדם עסקה. חשבתי על דבריה כשהתגלה דבר מותם של עוד שני חטופים בשבי. הגיעה העת לדרישה ההפוכה: שכל אחד ואחת יעשו דווקא את מה שלא נוח לנו. את מה שקשה ומאתגר ומורכב – בשביל להשיב הביתה את מי שעוד ניתן.
***
קקיסטוקרטיה היא מילה ביוונית שמתארת ממשלה המנוהלת על ידי האזרחים הגרועים ביותר. האנשים הכי פחות מוכשרים וחסרי מצפון. נפל בחלקנו לחיות בקקיסטוקרטיה בזמן האסון הגדול ביותר בתולדות מדינתנו, והשבוע האחרון גדוש בדוגמאות לנבחרי ציבור שעונים על כל הקריטריונים: הם הגרועים ביותר, הכי פחות מוכשרים וגם חסרי מצפון.
כך לאחר פיגוע נורא בקדומים, שבו נרצחו שלושה אזרחים, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן צייצה בטוויטר: "עוד בוקר נורא עם בשורות קשות. יקיצה כואבת לאנשי הקונספציה ששמים מבטחם ברשות הטרור הפלסטינית". בזמן שסילמן הייתה חלק מממשלת השינוי, אופוזיציית נתניהו ירדה לחיי הממשלה על 33 נרצחים באירועי טרור. כעת, כשהיא שרה בממשלה הנוכחית שמופקדת על הביטחון ויש לה כוח להשפיע על המדיניות, היא נשארת טוקבקיסטית. רק שמספר הקורבנות זינק באופן אקספוננציאלי.
בינתיים מפלגת השלטון דורשת להעמיד לדין את מקימי ועדת החקירה האזרחית, הלוא הם בני משפחות שכולות מ-7 באוקטובר, בטענה שהשתמשו בסמל המדינה שלא כחוק. ככה זה, יש כאלו שלעולם לא יועמדו לדין על המחדל הגדול ביותר בישראל, ויש כאלו שאיבדו את היקר מכל ובניסיונם להשיג צדק הם ייחשבו לפושעים. הדרישה המופרכת הגיעה מאבי הלוי, היועץ המשפטי של הליכוד. אותו יועץ בדיוק שנאלץ להתמודד עם תלונות גם לוועדת הבחירות המרכזית וגם למשטרה, כיוון שבקמפיין הליכוד השתמשו בסמל המדינה בניגוד לחוק. אגב, אז לא נפתחה שום חקירה. ברור מאיפה הגיעה ההשראה.
בזמן שמאיימים על משפחות שכולות בחקירה, התפרסם בחדשות 12 התחקיר על השרה מאי גולן. היו בו כל החומרים של קקיסטוקרטיה: עצלנות, שחיתות לכאורה, גסות רוח והתעמרות. אבל אין ספק שגולן הצליחה לשבור שיאים חדשים כשטענה שההקלטות שהושמעו במסגרת התחקיר הן פרי יצירתה של בינה מלאכותית, אמירה שהובילה לאיום בתביעת דיבה נגדה אם לא תתנצל. ואי-אפשר בלי שר הביטחון ישראל כ"ץ שדרש להשמיט מהתגובה לבג"ץ על חוק הגיוס את עמדת צה"ל לגבי מספר החרדים שביכולתם לגייס. אחרי שנתפס בקלקלתו, מיהר לפתוח חזית מול הרמטכ"ל בשביל לייצר כותרות אחרות.
***
אלו לא טרולים נקודתיים, רשימת הדוגמאות עוד ארוכה, והיא משקפת נאמנה את הרוח השלטת בממשלה. כך נראים החיים עצמם: ריסוק הדרגים המקצועיים, כמעט אפס קבלות וביצועים והמון רעש פופוליסטי. ישאל עצמו כל אזרח בכנות, בלי קשר לעמדותיו האידיאולוגיות, במה השתפרו חייו בשנתיים האלו. האם זכינו למערכת חינוך טובה יותר? כבישים פקוקים פחות? ירידה בעבריינות ובאלימות? שירותי ממשלה מתפקדים? בלימה של יוקר המחיה? אין זירה אחת מתפקדת כמו שצריך. המצב החמיר בכל הפרמטרים. המשפט השחוק "זה לא עניין של ימין ושמאל" מתגלה לעיתים נדירות כנכון. לאף אזרח לא מגיעים כאלה שליחי ציבור.
