קוראים לו אשר, הוא מתקין תריסים עצמאי בן 42 מנס-ציונה, נצר לשבט ירושלמי ששורשיו נמתחים כ-200 שנה אחורה. הוא עדיין חי עם אמא ומעריץ את סבתא, ונמצא איפשהו על הספקטרום של הפרעת אישיות כלשהי; כך שהמעקב אחר התודעה שלו הוא חוויית קריאה אחרת לגמרי, על גבול החייזרית. הוא מחפש אהבה כדי לשמח את סבתא ולהביא לה נין, כך שתוכל ללכת לעולמה בשלווה, ואנו נחשפים חזיתית לרצף של דייטים למציאת כלה.
אין לו פילטרים, הוא יורה ישר לתוך פרצופנו את מה שהוא חושב, וגם מרגיש, ממש פיזית, כאן ועכשיו, ולאשר יש אך ורק כאן ועכשיו. הוא מכה אותנו בתדהמה מוחלטת, הלם של תחושות גוף גולמיות, בלתי ניתנות לעצירה. דבר כזה עוד לא קראנו; אדם כזה טרם הכרנו. זהו גיבור "מה שבא ליד", ספר הביכורים של הכלכלן וההוגה ד"ר אושי שהם קראוס.
גם העברית של אשר ייחודית ובלעדית לגמרי, מעין חיבור של משלב נמוך רחובי עם התפרצויות לא צפויות של דיבור גבוה ושלל ביטויים שגורים שאחריהם הסיומת הקבועה, "מה שנקרא". המסע שלו אל היעד הנכסף מתקדם בפרקים קצרים ומשפטים מהירים, המנסים לעקוב חסרי נשימה אחר זרם תודעה אינסופי, מטורלל לחלוטין.
הדמות החכמה ביותר – או אולי בעצם החכמה היחידה – בספר היא הילית, אשתו של אחד מהמוני בני הדודים של אשר, ששוקדת על דוקטורט בסוציולוגיה וקובעת שהוא בורדרליין וחייב טיפול, כשמגרונה בוקע קולו של ד"ר שהם קראוס עצמו. הילית ממליצה לאשר ללכת לפסיכולוגית רפאלה, שמאבחנת פחד מנשים - כולל היא עצמה, אגב - וממליצה לו להתרחק מאמא וסבתא, משימה כמעט בלתי אפשרית עבורו.
אבל הוא באמת משתדל. אשר, הנוטה לענג את עצמו באופן כפייתי, הולך למפגש מכורים לסקס, ואפילו דוחה את תוכניות החתונה. הגיבור המוזר והנוגע ללב מתחיל להבין את עצמו, ועובר מעין טרנספורמציה, שבעקבותיה מגיעה סוף-סוף האחת. האם היא תביס את הזמזום הפנימי והחיצוני השולטים בחייו של בחיר ליבה המיוסר? ואולי הוא ילך דווקא על אופציית הקלי מ"בברלי" ו"יבחר בעצמו"? ובכן, תתפלאו.
