בישראל לא יכולים כמובן להודות בכך רשמית, אך במערכת הפוליטית והצבאית ייחלו לכך שג'וזף עאון ייבחר לנשיא לבנון.
עאון, המכונה בלבנון "הגנרל", הוא נוצרי מארוני. לצה"ל יש היכרות עימו והוא אף השתתף בכמה מפגשים עם גורמים ישראליים. הציפייה היא שהניצחון שלו יגדיל את הסיכוי שחיזבאללה יפורק מרוב נשקו, צבא לבנון יתבסס בדרום המדינה, והסכם הפסקת האש והחלטות האו"ם אכן ייושמו.
בכירים בצמרת הביטחונית בישראל סיפרו שמדובר ב"קצין מקצועי, מבין עניין, אדם ישר וסימפטי". בלבנון, בניגוד מוחלט לרוב הפוליטיקאים ואנשי הצבא הבכירים האחרים, הוא מוכר כאיש נקי כפיים, שמסרב לקבל שוחד, ודן בעניינים חשובים לגופם ובלי לעשות שיקולים של טובות הנאה לעצמו או למקורביו. עאון מקורב מאוד גם לאנשי הממשל והצבא של ארה"ב, מה שמגדיל את הסיכוי לניתוק מלפיתת החנק האיראנית ומההשפעות הסוריות.
בצעד לא מובן מאליו, שר החוץ גדעון סער צייץ אתמול בעברית ובאנגלית: "אני מברך את לבנון על בחירת הנשיא החדש לאחר משבר פוליטי ממושך. בתקווה שהבחירה תתרום לחיזוק היציבות, לעתיד טוב יותר ללבנון ולתושביה ולשכנות טובה". במקביל, ראש המל"ל צחי הנגבי שלח הודעה לשרים שבה ביקש מהם לא להתבטא בנוגע לבחירות לנשיאות לבנון מאחר ש"עדיף לא להתייחס לאירוע לבנוני פנימי".
בחירתו של עאון הגיעה לאחר דרמה גדולה. סעיף 49 בחוקה הלבנונית שקובע כי על נשיאות לבנון יוכל להתמודד רק מי שלא החזיק במשך שנתיים במשרה ציבורית בכירה. אבל כשכל העולם לוחץ, אפשר גם לכופף מעט את הכללים. לחץ מסיבי כבד הופעל מצד השליח האמריקאי המיוחד עמוס הוכשטיין, השליח הצרפתי ז'אן איב לודריאן והשליח סעודי המיוחד, הנסיך יזיד בן פרחן, למצוא נוסחת פשרה. בצמרת הלבנונית הבינו שבלי עזרה בינלאומית יהיה קשה מאוד להוציא את המדינה משלל המשברים שבהם היא שרויה, והחליטו להתגמש. הנוסחה שנבחרה: במקום רוב של 51 אחוז מקולות חברי הפרלמנט, עאון יצטרך לזכות בשני שלישים מקולותיהם של 128 חברי הבית.
כשהמתיחות בשיאה, החלה הדרמה: סולימן פרנגייה, שנחשב למועמד בעל סיכויים גבוהים לנצח, הודיע ממש ברגע האחרון שהוא פורש מהמרוץ. סיכוייו של עאון, שהקמפיין שלו כלל בעיקר אמירות כמו "אני בכלל לא מתמודד, אבל אם יקראו לי לדגל, אתייצב" – פתאום נראו גבוהים. היו מולו כמה מועמדים בפרופיל נמוך יותר, שאיש מהם לא היה יכול לנצח. אלא שאז התברר כי נציגי פרלמנט המזוהים עם חיזבאללה עשו טריק: למרות שהתחייבו "לא להפריע" לבחירת עיון, הם הכניסו לתיבת הקלפי 37 פתקים לבנים ועוד חמישה פתקים שהיו פסולים בכוונה. עאון זכה ב-71 קולות בלבד, ויו"ר הפרלמנט נביה ברי הכריז על הפסקה של שעתיים שאחריה יתקיים סיבוב הצבעה שני. במהלך ההפוגה התפתח באולם קרב צעקות שבו היו מעורבים חברת הפרלמנט העצמאית פולה יעקוביאן, נציג מפלגת "הזרם הלאומי החופשי" ועאון עצמו. לאחר חילופי דברים בנוסח "טפו עליך", "כולנו יודעים מה אמא ואבא שלך חושבים עליך", "אל תנסי ללמד אותי על ענייני כבוד", ו"ברכות" נוספות יצאו כולם להתאוורר בחוץ. הצבעה שנייה נערכה, ו"הגנרל" זכה הפעם ב-99 קולות – ובנשיאות. הוא נשבע אמונים לדגל לבנון, ומיד אחר כך נשא נאום שבו התחייב לכונן יחסי "שכנות טובה ואמיתית" עם השלטון החדש בסוריה.
מה מחכה לו? אותנו מעניינים כמובן נושא הביטחון, אבל מבחינת הלבנונים האתגר המרכזי שלו הוא הכלכלה. בלבנון שורר עוני קשה וחסרים מקומות תעסוקה שיספקו משכורות נורמליות. מי שמאושר כנראה מהבחירה הוא ראש הממשלה נג'יב מיקאתי, שמחכה בכיליון עיניים לעזוב את התפקיד ולשוב לעולם העסקים. בכל זאת, הוא מיליארדר והאיש העשיר במדינה. מנגד, יו"ר הפרלמנט נביה ברי, שועל ערמומי בן העדה השיעית, פחות מרוצה. הקשרים שניהל בחשאי עם חיזבאללה יצטרכו להיפסק.
תקדים ראשון עאון כבר עשה. הוא הקדיש אתמול בנאומו רק משפט אחד לישראל, וקרא, בלי להיכנס לפרטים, "לסלק את הכיבוש הישראלי ולעצור את תקיפות מטוסי חיל האוויר בשטחי לבנון". סוף-סוף מנהיג ערבי שלא קורא לנו "האויב הציוני". אולי באמת קורה פה משהו חדש.
