מאות בני אדם ליוו אתמול בבוקר למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל את סמ"ר מתתיהו יעקב פרל בן ה-22 מבית אל, לוחם שריון בגדוד 46, שנהרג מפיצוץ של זירת מטענים בבור ממולכד, שעליו עלה טנק של חטיבה 401 בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. לצד פרל נהרגו גם סמ"ר קנאו קאסה וסמ"ר נבו פישר.
אברהם, אביו של מתתיהו, ספד לו: "אני רוצה לומר לכל המשפחה: אם היינו שואלים את מתתיהו מה הוא היה רוצה מאיתנו עכשיו, הוא היה אומר 'תמשיכו את החיים' – וזה מה שנעשה, כי ברור שזו הצוואה שלו".
לאה, אמו של מתתיהו, הוסיפה: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. כנראה לא מספיק בירכנו על הטובה. תודה על כל השנים האלו, תודה על כל יום שחזרת מהלחימה בריא ושלם, תודה לבעלי היקר שזכינו יחד לגדל אותך.
גם אמונה, אחותו של מתתיהו, ספדה: "מָתִי, אחי היקר והאהוב. השכל לא מצליח להבין בכלל. תמיד דאגת לכולם, הפצת שמחה ואור. איך היית קופץ לבקר את האחיינים? אני לא יודעת איך הם יצליחו לקבל את זה שהם לא יראו אותך יותר. אתה הגיבור שלנו ושל כל עם ישראל".
נועם, חברו של מתתיהו, סיפר כי הם היו צריכים להשתחרר לפני יומיים. "רק לפני יומיים שלחת לי הודעה בווטסאפ וכתבת 'עד מתי'. דיברנו על זה שהאריכו לנו בחודש את השירות. בסוף השיחה כתבת לי 'הזכות לשרת'".
בשעות הצהריים אתמול, מאות ליוו למנוחות את סמ"ר קנאו קאסה, שנטמן גם הוא בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
אביו סיסאי ספד באמהרית: "היה לי יום הולדת וחשבתי שאגיע לאור, אבל החושך הגיע. קנאו היה האור של הבית, האוויר לנשימה של הבית. כולנו אוהבים אותנו. החברים אהבו אותו כל כך".
אחיו ליאור הוסיף: "בגיל ארבעה חודשים עלית לארץ, גדלת ולמדת בבית ספר הראל ותמיד שאפת לתת. איך אפשר לתאר במילים את החלל שהותרת בלכתך? הובלת ונתת לי השראה. תמיד רציתי להיות כמוך – יותר אמיץ וחכם. נמשיך בדרך שבה האמנת ויום אחד ניפגש שוב. עד אז תמשיך לחיות בלב שלי תמיד".
בבית העלמין של היישוב עלי זהב בשומרון נטמן אתמול סמ"ר נבו פישר, שנהרג שלשום לצד חבריו ליחידה. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה, והוריו ירון ואיילת ספדו: "היית נשמה גדולה. כל כך רגיש, כל כך עדין. הוא לא התלהב להיכנס ללחימה, אבל הבין את גודל השעה, הבין את הצורך הגדול של עם ישראל בלוחמים גיבורים שיעשו הכול למען ביטחון עמנו. הוא ידע שאין ברירה".
גם אחותו רעות ספדה: "כשהתגייסת, בכל פעם ששמעתי שיר על הרוגי מלכות חשבתי עלייך. לא העזתי להגיד את זה בקול, אבל אני חושבת שהלב יודע. היה חשוב לך לשאול לשלומי ולשאול לשלום הילדים".
אחיו דניאל אמר כי "לא בחרתי להיות אח שלך, אבל אני מרגיש שזכיתי להיות חבר שלך. תמיד היית מיוחד במינו, הולך בדרך שלך, יודע בדיוק מה אתה רוצה. מכוון מטרה. היית אמיץ, מוכן לתת את כולך".
