'תגיד, לילי הייתה כאן הבוקר?'
'כן, ב-7:00'
'מה היא קנתה?'
'קילו חונקי כמרים'.
'ומה היא לבשה?'
זה כבר גובל בביזאר. אבל אין גבר אחד בין גבעות רכס פילה, שלא שואל את עצמו את אותה שאלה כששמה של לילי עולה, והוא עולה תמיד.
"תגיד, נונצ'ו, היא שאלה עליי?"
"כן, בטח. זה היה ב-6:00 בבוקר והיא שאלה עליך המון שאלות".
"ווה פנקולו!" (ווה פנקולו, יש לדעת, היא קללת שמד מסוכנת וחמורה ביותר).
כוח המשיכה של לילי
לילי, שמוצאה מנאפולי, היא טיפוס שזוכרים ולא רק בשל נתוניה הפיזיים הבולטים. כשהיא עוברת בכפר יש תחושה שמשהו קורה באוויר, מעין כוח פיזי שמקביל לכוח המשיכה שפועל מסביבה. לילי היא בהחלט טיפוס שזוכרים והיא מושא חשק מטריף בין האיכרים. מה לעשות הם בסך הכל בני אנוש.
לפעמים עולה הטרלול שלב נוסף. כאשר איכר מקומי שואל אצל שכנה, אם לילי הקפידה ללבוש בכלל חזייה הבוקר. ושכנתו רועת העיזים עונה שלא הייתה שום חזייה הבוקר. בינתיים כל ההמון מתערבב בקטנה על הסוגיה - ואז עולה השאלה אם היו שם גם כתפיות. משם עוברת השיחה אל החנות הקטנה של נונצ'ו, ובין הלחם והגבינות נלחש שמה של לילי בין הגברים והנשים, שהאישה הצעירה מלהיטה את ימיהם ומערבלת את שגרת החיים השלווה בין ההרים.
× × ×
אהבה ותשוקה נלקחות פה בהרים בחשדנות וזהירות רבה בין האיכרים, כי הרי ידוע שמדובר במחלה שיכולה לפגוע קשות בעבודה. הנה, אם מטפסים אל עמק בוהמיה ומסעדת הפלאים הנפלאה שלו, פוגשים בדרך אצל ג'אקומו הנפח, את השוליה החרוץ שלו, קולומבו הצעיר, כשידיו בטלות ממלאכה, והוא מנגב דמעות.
"מה קרה לך?" מברר האח הגדול של קולומבו. "אנחנו מכירים אותך כחרוץ, מוכשר, נמצא תמיד".
"אני לא יכול לעבוד היום", בוכה קולומבו.
"כי מה?"
"כי אני מאוהב בלילי. אתם מכירים מישהו שיכול לעבוד כשהוא מאוהב?"
"זה רציני?" שואל כל הכפר המודאג, כשקולומבו בוכה: "לא ממש. לפעמים אני מוצא אותה עם סטפנו (בריון הכפר), ואפילו מחובקים".
"נו, קולומבו", צוחקת ג'ילדה המבוגרת ממנו בכמה עשורים. "תעזוב אותה. אבל פרסטו!"
"ברור", תומך האבא של קולומבו, "אתה צריך בחורה שתבוא עם עדר גדול משלה כדי שהעסק שלנו יתרחב, וגם המשפחה שלך".
כולם שואלים: "וזאת, מה היא בכלל לומדת?"
"חליל, בקונסרבטוריון בוויה פרטוריה".
"מי צריך כזה דבר?", צועקים כולם.
הכיכר המרכזית על שם הגברת הזקנה (לה פיאצה דה לה ווקיה נונה) נקלעת לדיונים סוערים. מה יתאים כאן יותר לקולומבו הנער? סדנת כינור או עדר? או בכלל נפחייה?
"תיזהרו!", צועק מישהו, "ג'ילדה מתקרבת! היא תערבב בו הכל".
אבל ג'ילדה רק מושכת בכתפיים, ואז את קולומבו לפינה ולוחשת לו נאום ארוך באוזן.
"אוי, היא גם רוצה אותו?" כל הכפר נבעת. כולם צובאים על קולומבו לברר מה רצתה ג'ילדה.
"כלום", הוא אומר, אבל ג'ילדה לא מהססת: "נתתי לו טריק שתמיד עובד. הסברתי לו שהדרך היחידה כאן היא להתעלם מאהובתו כאילו היא מתה ולחזר אחרי רועה צעירה ויפה, כך שכל הכפר יראה וירכל".
שקט מפרפר ירד על הכיכר המרכזית, ואחרי כמה ימים סוכנות הרכילות של זקנות ההר הדליפה שאכן קולומבו הסתובב עם יפהפייה חדשה.
כל תושב בכפר מנסה לאמץ אוזן ועין, אבל שקט, שקט הס.
כעבור שלושה ימים, הודיע הנפח, על אספרסו קצרצר, שקולומבו חזר לעבוד ונראה אדיש. הכפר זעם אך התרגל. ואז כינס הנפח את מליאת הכפר, כשקולומבו לצידו.
קולומבו, שהתבגר, עלה על המדרגות, הרים כף יד עליה נצצה טבעת אירוסין, והכפר כולו נדהם. המייה עברה בקהל כגל גבוה.
"עם מי???" צעק פייטרו מסוכנות הרכב.
"עם לילי".
"איך?"
אבא של לילי שהיה גם הוא רועה, הדליף חרש שגם הוא רכש עדר כבשים מזן מרינו המשובח. אירוסין הוכרזו לאלתר. הטריק של ג'ילדה עבד. שבועיים הספיקו ללילי, שנזנחה על ידי קולומבו, עד שנצפתה צועדת קוממיות אל ביתו. שם, בחצר, פעה כבר עדר מרינו משובח. קולומבו ענד לזרת של לילי טבעת בוהקת ושניהם התפוצצו מצחוק.
כן, קולומבו מאושר שהשיטה עובדת כפרארי טסטה רוסה איטלקית, אבל הוא עוד לא יודע שאחרי ירח הדבש לילי תנקום, והיא תעשה זאת בדרכים יצירתיות משלה.
