החצר האחורית של הכדורגל היא מקום מרתק ללמוד על ה-DNA שלנו.
פעם, לפני כמה שנים, כשמכבי יפו שיחקה בליגה א', לא זוכר באיזה מגרש, קלטתי שיחה בין שניים מקשישי יפו הבולגרים לבין הקוון הסמוך אליהם. לא ממש שיחה, האמת, כי רק האוהדים דיברו, והקוון עמד והקשיב. זה הלך בערך ככה:
"נו, תסתכל על עצמך. עומד פה עם דגל".
"לך תעשה עם עצמך משהו".
"אתה חושב שההורים שלך אוהבים את זה?"
"עוד כמה זמן תעמוד ככה בלי לעשות כלום? תלמד משהו".
סיפור אמיתי. נזכרתי בו ביום שישי, כששופט המשחק בין הפועל ר"ג ליפו חילק צהובים לכאלה שדיברו, שני הצדדים, כולל מישהו על הספסל.
ביורו האחרון נוסף חוק חדש שלפיו רק לקפטנים מותר לדבר עם השופט במהלך משחק. הרציונל ברור. אופ"א גם הסבירה: שופט שמקבל החלטה בממוצע כל 22 שניות לא יכול להסביר לכל אחד מ-22 השחקנים שסביבו. הגיוני ובריא ומבורך, אין מחלוקת. רק שאצלנו, איך נאמר, זה פחות עובד. פחות מותאם לאופי. אני לא מדבר בהכרח על איבוד העשתונות של עלי מוחמד, קשר מכבי חיפה, במשחק נגד בית"ר ירושלים. כלומר לא רק.
אנחנו, אתם יודעים, אנשי שיח. אוהבים לחלוק. לשתף. לקשקש. להעמיד שופט על טעות מכרעת. להאיר נקודה. כאלה אנחנו. לא לדבר זה נגד הטבע, הביולוגיה. נגד הזכויות. יש לנו פה והוא לרשותנו. ועוד עם המצב הפוליטי שמשתולל בחוץ. אם נשתוק, לא נסלח לעצמנו. זה לא הזמן לשתוק.
אולי יש מדינות שבהן זה יעבוד יותר טוב. אבל אנחנו, מה לא לדבר? זה לא סתם שופט, זה שופט אח. ויש לנו פינות לסגור מולו. אם אי-אפשר לדבר, איך דור מיכה יוכל לבקש עוד צהוב, כמו שדוד פוקסמן, שופט המשחק שבין בית"ר ירושלים לטבריה, סיפר. על זה נתתם את הדעת, האדונים באופ"א?
וזה לא רק שחקנים, ברור. אצטדיון מלא, 30 אלף איש, ולכולם, כולל הסדרנים, השכנים ממול, מוכר המלבי בחוץ, יש מה לבשר לשופט וקווניו. וזה לא סובל דיחוי. מאמנים, אגב, לא מסתפקים בדיבור. יש להם פנטומימה. מציגים לשופט בתנועה של חנה רובינא לאיזה כיוון האאוט; ואיך ההחלטה הזו גמרה להם את הקריירה. ויש כאמור גם את הקהל. שיחות נפש של ציפורי לילה. אין לזה גיל. כמו הבולגרים הקשישים והקוון. מזל שהחקיקה הזו לא הגיעה ליציעים.
יש לי תחושה שהגזרה – דיבור שווה צהוב – לא רק נועדה לעשות סדר במשחק, אלא לחנך עם שלם. אבל תעשו מה שבא לכם. רק בקשה אחת, שופטים יקרים: שיהיה בזה היגיון. למשל, שהצהוב השני לשחקן לא יהיה על דיבור. שלא זה מה שיכריע משחק, בסדר?
