שני אנשים רצים זה לקראת זה על הטיילת בתל-אביב ואז נפגשים. זה נשמע כמו התחלה של בעיה מילולית במבחן במתמטיקה בבית הספר, אבל במקרה דנן מדובר במפגש אמיתי שהוליד אלבום בשם "אנשים ואותיות". השניים הם ג'וני שועלי ועמי שלו, ועבור כל אחד מהם המפגש הספונטני ההוא עשה סדר: הראשון נזקק למתופף שינגן איתו בשירים שעליהם החל לעבוד; השני חזר מארצות-הברית לאחר סיבוב הופעות עם להקתו, מונוטוניקס, וחיפש את התחנה הבאה.
הם החלו לפתח את השירים לפני המלחמה. כשזו פרצה, היא השפיעה על קצב העבודה וגם על התוכן. בשיר הקצר "בת שבע", לדוגמה, שועלי שר, "עוד רגע, בת שבע, הם יחזרו מהקרב / כשהוא ישוב, בטוח הוא אותך יאהב / הרגע, בת שבע, הנערים יחזרו מהקו / זה המפקד שנהרג".
שועלי ושלו, החתומים על האלבום כ"דו ג'וני שועלי", מחזיקים בקילומטרז' נאה – ונפרד – בעיקר באגפי האינדי. כשמאזינים לתשעת השירים המרכיבים את האלבום המשותף שלהם – ושנעים בין מינימליזם כמעט אקוסטי לשירים עם נוכחות גבוהה יותר לסינתים למיניהם – מתבקש לשאול מדוע הם נפגשו רק עכשיו.
אף שהאלבום נולד בעקבות ריצה, הוא מתאים יותר להאזנה ביתית, רצוי בחצי השני של היום. גם העובדה שהוא יצא כתקליט ויניל (אבל זמין גם בשירותי הסטרימינג), מעידה שיוצריו לא רק רצו שהוא יזכה לממד פיזי, אלא גם שצורת ההאזנה המומלצת לו היא בישיבה.
שועלי, שלוקח פסקי זמן ארוכים בין אלבומיו (זה החמישי שלו, הראשון יצא לפני 30 שנה), מגיש קשת רגשות בתשעת השירים הקטנים שכאן. במהלך ההאזנות מתגלה מנעד צבעים רחב בהפקה הלכאורה רזה. מתארחים גם חברים, בהם אופיר ליבוביץ' מנקמת הטרקטור עם הגיטרה היפה שלו ב"אנשים". זה כנראה השיר היחיד מהאלבום שעשוי להגיע לרדיו. את האחרים תצטרכו לגלות בעצמכם
