הסיקסקים שחיים בעיר "מתרוצצים" יותר מסיקסקי הכפר. חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב עקבו אחר סיקסקים שחיים בעמק בית-שאן, ומצאו כי אלה שחיים ביישובים ניידים יותר מבני מינם שחיים בבריכות הדגים ובשדות הסמוכים – בעיקר בעונת הקינון.
המחקר הובל על ידי הדוקטורנט מיכאל בר-זיו מבית הספר לזואולוגיה בהנחיית פרופ' אור שפיגל. הוא התמקד בסיקסקים שחיים בעמק בית-שאן ובעמק חרוד וערך השוואה בין דפוסי התנועה במרחב של שתי תתי-אוכלוסיות סמוכות: אלה שחיים במושבים ובקיבוצים בסביבה, מול אלו שחיים באזור בריכות הדגים ובשדות הסמוכים. החוקרים בחנו את הניידות שלהם – איזה מרחק הסיקסקים עפים בכל יום, כמה הם חקרנים והרפתקנים, ואם הם מבקרים תמיד באותם מקומות או חוקרים גם אתרים לא מוכרים.
"ראשית מצאנו שלכל פרט יש אופי משלו", סיפר בר-זיו, "שמתבטא בין היתר בדפוסי תנועה עקביים, שונים מאלה של הפרטים האחרים. בנוסף התברר שסיקסקים שחיים ביישובים נעים במרחב יותר מאלה שחיים באזור בלתי מיושב. אנו סבורים שהסיבה לכך היא שביישוב יש יותר הפרעות שגורמות לסיקסק להתעופף מהקן ואחר כך לחזור, דבר שמגדיל את מרחק התעופה הכולל. בנוגע לחקרנות גילינו תמונה מורכבת יותר, עם הבדלים בין עונות ובין זכרים לנקבות. לדוגמה, בעונת הקינון הנקבות בשדות חקרניות יותר מבנות מינן במקומות יישוב, ואילו אצל הזכרים התמונה הפוכה. עדיין אין לנו הסבר לתופעות הללו".
"אנחנו כבר יודעים שביישובים עירוניים מינים מסוימים של בעלי חיים משגשגים, ואילו אחרים נדחקים החוצה. אנחנו רצינו להראות שסביבה עירונית בעצם משנה את הטיפוסים שבאוכלוסייה", מסביר פרופ' שפיגל. "העיר גורמת לאובדן מגוון ביולוגי לא רק במינים, היא גם משפיעה על איך מינים שונים מתנהגים".
